![](/img/cornr_br.png) |
הדבר שגם אצלי להכי הרבה אנטגוניזם במערכת החינוך בתור מזרחי למחצה ועירוני היה הסיפורים על ילדים בקיבוץ שהלכו להעיר את גשמיאל שר המטר בשנת הבצורת או זה שביזבזו חודש שלם בללמד אותנו מה זה קומביין ואיך קוצרים חיטה. האידיאליזציה שעשו לחקלאות בכלל ולחיים בקיבוץ בפרט הייתה כל כך מעצבנת שהבטחתי לעצמי שהילדים שלי לא יעשו עניין מאיך עושה פרה.
אני לא זוכר חוסר איזון בתוכנית הלימודים בין תיאורי השטעטעל לחיי הקהילה בעירק או בתימן, למעט קיפוח קל בלימודי ההסטוריה שהיה רק בתיכון, אני לא חושב שיש העדפה לתרבות האשכנזית על המזרחית, אם כבר יש העדפה של הישראליות המעושה על כל מה שאינו ישראלי, ובכל זאת, עולי מדינות אירופה אחרי קום המדינה (היו בשנות החמישים גם גלי עליה גדולים מרומניה ובולגריה) הצליחו להשתלב היטב והיום לא תמצאי אף רומני שטוען שמקפחים אותו בגלל המוצא שלו.
|
![](/img/cornr_bl.png) |