בתשובה לצפריר כהן, 27/08/10 15:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש הבדל בין ההבחנות של פרידמן ושלי, על אף ששתיהן לא נאמרו ברצינות תהומית. אני לא באמת חושבת שפלנטה מחומשת עד השיניים בנשק גרעיני עדיפה על פלנטה מפורזת. מאידך גיסא, אולי זה בניגוד לנפש האדם, אולי צריך להתחמש כדי להתפרז, או שיזרקו עליך פצצת אטום כמו יפן... אינני יודעת. בכל מקרה נראה לי שלקחת את ההבחנה של פרידמן יותר מדי מילולית, כי הוא לא התכוון למקדונלדס ממש, אלא כסמל למדינה שיש לה קשרים כלכליים עם העולם ושלאנשים בה יש די כסף פנוי כדי לשבת בפאסט פוד, ולא כדאי להם ולא בראש שלהם להתלחם. אנחנו יודעים היטב שזה לא תמיד נכון והא ראייה שעם כל כך הרבה סניפי מקדונלדס עדיין בראש שלנו להתלחם. אני לעומתו התכוונתי ליטראלי למאזן אימה. נשק גרעיני הוא דבר מאד מפחיד. הוא מפחיד ברמות שהאבולוציה שלנו עוד לא התמודדה עם כדוגמתן. אני באמת חושבת שמאזן האימה שמר על הפלנטה עד כה מפני מלחמת עולם שלישית. אולי הפחד הזה הכניס את האבולוציה להילוך גבוה. אני לא יודעת אם האופציה הטובה ביותר כרגע היא להניח לאיראן לפתח נשק גרעיני. אני לא יודעת מה היה קורה אילו לסדאם חוסיין היה נשק כזה. מצד אחד הוא היה מספיק משוגע להזרים נפט לים שלו ולהרוג את הקורמורנים אז אולי הוא גם היה מספיק משוגע ללחוץ על הכפתור, מצד שני, אילו היה לו נשק גרעיני כל מהלך העניינים היה אחר... מסובך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה שפרידמן עשה הוא לקחת אבחנה מוקדמת יותר, לפיה דמוקרטיות ליברליות כמעט ולא נלחמות ביניהן ('תיאוריית השלום הדמוקרטי', שמסתובבת בשטח כבר כמה עשורים טובים) וניסה לרדד את זה לפקטור בודד שכביכול מייצג את המהות של כל הנ"ל. ונכשל. וכבר לפני עשור לגלגו היטב על העניין: הדאטסון ועץ הנעליים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההיגיון שלי מורה לי שעולם חמוש יותר הוא עולם שנוטה יותר להתלחמות. דומני שמזה ששים שנה העולם מאמין מתוך אשליה שמלחמת העולם השנייה הייתה המלחמה הגדולה האחרונה. לא בטוח שמכת הגרעין על יפן או מאזן האימה של המלחמה הקרה הולידו תרבות של שלום, כמו הסלידה מן התוצאות ההרסניות של המלחמה הקונבנציונלית. כאן יש להעיר כי מלחמת העולם הראשונה הולידה אף היא תרבות של שלום שהחליפה את עורה מאוחר יותר אל מול פני המציאות. עקרונית אני סבור שהפיתוי למלחמה גדול יותר מן האחיזה בשלום, ומאידך לא ניתן להתעלם מכוחה של תרבות השלום וממנגנוני האיזון שהיא הקימה. בעת הנוכחית העולם מנסה לעבור לניהול של ''קונצרט'', כלומר ניהול משותף לפי חלוקת אינטרסים, מצד כמה שחקנים גדולים וזה יכול להחזיק יפה לכמה עשורים. אין זה בעיניי תרחיש בלתי סביר שביום מן הימים נקודה אחת במאזן תיפרם, ויפרוץ המאבק הגדול, המלחמה השלישית, על השליטה בכדור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שעולם חמוש יותר הוא עולם שנוטה יותר להתלחמות. ההיגיון שלי דווקא מורה שעולם הנוטה יותר להתלחמות הוא עולם בו יש חוסר איזון (או תחושה כוזבת של חוסר איזון) ברמת החימוש, ולא משנה אם מדובר במרכבות ברזל, רובים, תותחים או נשק גרעיני. עולם בו לצד אחד יש תחושה (מוצדקת או לא) שכוחו גדול מכוחו של יריבו, ושמחיר המלחמה אותו עליו לשלם נמוך מרווחיו מאותה מלחמה, הוא זה שייטה להתלחמות. אינך פותח במלחמה שאתה יודע שגם אם תנצח, זה יהיה נצחון פירוס. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |