בתשובה לניר, 22/08/10 0:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הוויכוח אינו על מי שנמצאים כאן בארץ כמה שנים. הוועדה קבעה שהם (כלומר ילדים שנמצאים כאן 5 שנים) הם אכן ישראלים וראויים לקבל אזרחות. כרגע אפילו אלי ישי נאלץ להגן על העמדה הזו. הוויכוח הוא על אותם שבמקרה נולדו כאן. האם אתה מציע להחיל משהו שמקביל לחוק השבות גם עליהם? לגבי מחנות עבודה: מה בדיוק מפריע לך בהם? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לזכרוני הצעת המחנות כללה גם את הרעיון שהעובדים יממנו כך את ההוצאות של החזקתם שם, ז''א מצב שבו לא ישתכרו כחוק ולמעשה ישמשו כעובדי חינם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרעיון כפי שאני זוכר אותו: הבעיה היא שמגיעים דרך הגבול גם "מהגרי עבודה" (אין להם בעיות קיומיות. מחפשים חיים טובים יותר או אפשרות להרוויח כסף) וגם "פליטים" (נמצאים בסכנת חיים במקומם המקורי). לוקח זמן לבדוק האם מישהו הוא פליט. לכן ההצעה היא להקל על אנשים להכנס (כדי שלא יצטרכו לסכן את חייהם בגבול) אך להכניסם אוטומטית למחנה עבודה. במחנה הזה הם יעבירו את הזמן עד לסיום ההליכים בעניין בקשת מעמד פליט. כדי לא להפוך את כל העניין למושך מדי עבור מהגרי עבודה, נמנע מהם להרוויח כסף. התוצאה: הפחתת סיכון החיים של הפליטים. הם גם ירוויחו פחות כסף בשלב ראשון, אבל זה משהו זמני. לעומת זאת, למהגרי עבודה המסלול הזה אמור לא להיות כדאי. מצד שני, התקווה היא שיהיו אז הרבה פחות פליטים שינסו לעבור את הגבול בצורה בלתי־חוקית ולא יהיה צורך להאשים את ישראל שהיא יורה בפליטים. נשמע טוב על הנייר. דוגמה לתועלתנות. סובל מלא מעט בעיות מעשיות. לכן, מן הסתם, לא יתממש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן תועלתנות רבה, בייחוד לחקלאי הדרום שיהנו מהספקה שוטפת של עובדי חינם. אני כבר רואה את שיתוף הפעולה הפורה בין המבריחים הבדואים לעמיתיהם הישראלים. נ.ב. האם ידוע לכולם כמה קל לקנות את רצונם הטוב של הבדואים של סיני? במזומן או ברשות להכנסת חשיש וגראס כפי שנעשה כיום? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מדבר על חוק השבות, שבמסגרתו אנשים, לרוב יהודים אך לעיתים רק קרובי משפחה של יהודים, מגיעים לארץ וישר מקבלים אזרחות. את זה אני יודע. אני לא כל כך יודע על מה אתה מדבר. אם הם נולדו כאן לאזרחים ישראלים, הם צריכים להשאר. אם הם נולדו כאן ומדברים עברית, צריך לתת להם להשאר. אם הם רק נולדו ולא באמת חיו פה, אז לא. מחנות עבודה - אני מתנגד למניעת חופש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדובר על מי שנולדו לאזרחים ישראלים אלא על מי שנולדו לעובדים זרים. החלטת הוועדה היא שההגדרה של "מי שחי פה" (לילד) היא (בקרוב) "מי שחי ולמד/התחנך פה 5 שנים לפחות". עמדת "אף יד לא יגורש" היא מגדירה אותם כ־"מי שנמצא בישראל לפחות כמה ימים". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה מאלה שתומכים בהשארת הילדים, טוענים-''המדינה יצרה את הבעיה, היא הזמינה עובדים זרים (כי יש עבודות שישראלים לא מוכנים לקחת על עצמם) ועכשיו שבני האדם שבאו מתנהגים כמו בני אדם, מתאהבים ומביאים ילדים, אי אפשר לזרוק אותם כאילו היו פרות שתנובת החלב שלהם ירדה ולא שווה להחזיק אותן עוד, חייבים לאפשר את הישארות הילדים עם משפחותיהם, ומעכשיו והלאה לקבוע קריטריונים ברורים, ואז לחתוך, מי שלא עומד בקריטריונים יש לאכוף בנחישות את אי השארתו בניגוד לחוק ולתקנות'' אבל את עיניין הקריטריונים הברורים ניסינו בסאגת הפלשמורה הבלתי נגמרת, קודם אמרנו יעלו רק יהודים, אחר כך החלו הפגנות לעלות קרובים שהתנצרו , אחר כך קהילות שלמות ממוצא יהודי שהתנצרו לפני עשרות או מאות שנה, וכשהעלו אותם הם כמובן דורשים לעלות את קרוביהם, נוצרים שאינם ממוצא יהודי. ברור שלמישהו ממדינה באפריקה עדיף להגיע למדינה שנחשבת מתקדמת יותר ומערבית, אבל כל פעם שהמדינה (בהחלטת ממשלה), החליטה די, אנחנו לא יכולים יותר ולא רוצים יותר, היו שוב לחצים לשנות את ההחלטה, (דוקא בנושא זה אלי ישי כן פעל לשינוי החלטה שכבר התקבלה), ופניה למבקר המדינה ולבג''ץ, והיות ובתי המשפט הפכו לערכאה עליונה שיש לקבל את מילתה האחרונה בכל נושא מדיניות שקובעת הממשלה, לעולם לא יהיה לזה סוף. (גם חוק האזרחות שכבר נידון ע''י שופטי בית המשפט העליון שאומנם לא פסלו את החלטתת הממשלה וניבחרי העם עדיין, נידון עכשיו פעם נוספת אז יש למה לצפות.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אם הם נולדו כאן ומדברים עברית, צריך לתת להם להשאר. אם הם רק נולדו ולא באמת חיו פה, אז לא." אז החלטת הממשלה (ככל שאני מכירה אותה) קובעת משהו דומה, ומציבה את הגבול המבחין בין מי ש"חי פה" ומי ש"לא באמת חי(ו) פה" כגיל 5. "מחנות עבודה - אני מתנגד למניעת חופש." תשובה אפשרית1 יכולה להיות "יש להם את החופש לא להגיע לישראל מלכתחילה", ולגבי אלו שיוכרו כפליטים, הרי שמדובר במניעת חופש זמנית עד להסדרת מעמדם. 1 שכן עמדתי בנושא לא מספיק מגובשת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מניעת חופש יכולה להיות מוצדקת, הרי הם עבריינים שנכנסו לארץ בדרך לא חוקית, אבל להכריח אותם לעבוד כדי לממן את החזקתם נראה לי ציני מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ככה אז זה נשמע לי הגיוני. אולי הייתי קובע את הגיל טיפה יותר נמוך, אבל זו לא התנגדות עקרונית. השאלה אם זה מה שקורה, או שמגרשים גם אנשים שעומדים בקריטריונים ורק חסר להם X כלשהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל זה יש ועדת חריגים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי להאמין לועדת חריגים, אם הממשלה ברשות אלי ישי לא רוצה להשאיר אותם פה בכל מקרה. הנה כמה דוגמאות שפורסמו : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי שלשום נתונים (שהגיעו מן הסתם ממשרד הפנים) שכ־680 [לא זכור לי המספר המדוייק] פונים התקבלו וכשמונים נדחו. אני מניח שהמספר של הנדחים לא כולל כל מיני כאלה שלא הגישו בקשה כלל מכיוון שידעו שהם יידחו. אבל נראה לי שזה לא רלוונטי למה שאני אומר כאן: היתה התגייסות עצומה לטובת אותם עובדים זרים. לא מדובר על סתם עמותות. מדובר אפילו על תשומת לב מצד כמה שרים. במצב הזה היכולת של משרד הפנים לדחות בתרוצים קלושים מוגבלת. ליתר דיוק: אם אנשי משרד הפנים יכולים לעמוד בלחץ, הרי שהביורוקרטיה הישראלית הרבה פחות חשופה ללחצים מהדרג הפוליטי ממה שחשבתי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |