|
הזיכוי שלך את ציבור הקוראים מבליעה טענה זהה לחלוטין (גם, בלי לערוך סקרים ובלי גיבוי סטטיסטי).
לדעתי האמת נמצאת אי שם באמצע. האחריות היא (או צריכה להיות) הן של ציבור הקוראים והן של מערכות העיתון. הפידבק השלילי הוא ריקוד ששני הצדדים רוקדים זה עם זה ובמהלכו הם מרעילים זה את זה.
התאור שלי הוא לא פטליסטי (השינוי אפשרי) והוא איננו מנקה את מערכות העיתון.
יש כאן גם התעלמות מהעובדה ש"מערכת עיתון" איננה גוף מונוליטי והיא מורכבת, בדיוק כמו הציבור, מאוסף של פרטים המנסים להתאקלם, להצליח ו"להתקנפרם" בהעדר מערכת שמעודדת אפשרויות אחרות.
קשה להאשים את הציבור משום שפרטיו שבויי קונספציה ונטולי מקורות אינפורמציה אלטרנטיביים. אילו רק מערכות העיתון היו מגלות יותר אחריות ציבורית. קשה להאשים את בעל העתון המנסה לרצות משקיעים ומתקשה לשכנע משקיעים שאיכות מוכרת. אילו רק המשקיעים היו חושבים לא רק (או בעיקר) על תאוות בצע והיו חושבים גם על כוחם והשפעתם על אופי המרחב הציבורי. קשה להאשים את העיתונאי השחוק שויתר מזמן (אבל לאט לאט) על הרוח העיתונאית שהחזיק בה בצעירותו, אחרי שקיבל צ'פחות על הראש, כל פעם שניסה לעשות באמת את העבודה שלו ולנענע קצת את הספינה. אילו רק היו נותנים גם להתפרנס ולדאוג לילדיו וגם לשמור על האידיאלים הבריאים שלו. קשה להאשים את העיתונאי הזוטר שמנסה לעמוד בלחץ הזמנים ע"י עבודת copy paste (עם שינויים קלים ונוסחתיים) של פרסומים לעתונות, ציטוט גרסת דובד צה"ל, Reuters ובעתונות העולמית. אילו רק היו נוזפים בו על כתבות מסוג זה במקום לשבח אותו על הספקים גבוהים. קשה להאשים את העורכים שעברו אינדוקטרינציה קונפורמיסטית באקדמיה (כנראה בחוג לתקשורת, על כל הציניות הקיימת בו) לגבי איזו כתבה צריכה להופיע לפני איזו כתבה אחרת ומהם הקריטריונים. אילו רק הציבור היה מפסיק להמשך כמו זבובים לזבל...
מרוב זכאים, קשה להבין מה בדיוק משתבש.
נ.ב. כשכתבתי את התגובה הנ"ל, לא יכולתי שלא להזכר בסידרת הטלוויזיה המעולה "The Wire" (ובסאבטקסט שלה).
|
|