|
||||
|
||||
הלא-עיתונאי בן כספית מסכם את הטענות נגד הגנרל גלנט. החלק המדהים בעיני, הוא דווקא העדות של כספית על האתיקה שלו עצמו: "דילוג קצר לאחור: זמן קצר לפני "עופרת יצוקה" התברר שקלמן ליבסקינד, תחקירן "מעריב" החרוץ, משלים כתבה על מעלליה של משפחת גלנט במושב עמיקם שבו היא מתגוררת. גלנט פנה אליי לעזרה. גם פרקליטיו פנו. חשבתי שהם צודקים. הבנתי שמדובר בזוטות, ויכוח על שביל צדדי או משהו כזה. חשבתי שלפרסם שטות כזו ערב מלחמה זה חוסר אחריות. להיטפל לאלוף זמן קצר לפני שהוא אמור לצאת וללחום בחמאס זה מיותר. ניסיתי להפעיל את השפעתי ב"מעריב". נתתי כמה עצות לגלנט ואנשיו. אפילו נקלעתי לריב לא קל עם עורך "סופשבוע" דאז, שחר אלתרמן, והודעתי לו שאם התחקיר הזה יפורסם, לא אכתוב יותר במוסף. העורך עמד בלחץ. גם אבי בניהו, דובר צה"ל, סייע. דיבר עם העורך, הפעיל לחצים, עשה כל מה שהוא יודע לעשות. זו הייתה הסיבה ששאלתי את גלנט איך הוא מעז לחשוב שאני ובניהו מנסים לחסל אותו שבוע או שבועיים אחרי הפרשה הזו. הוא הרי יודע בדיוק מה ניסינו לעשות למענו. כך או אחרת, התחקיר פורסם. "עופרת יצוקה" פרצה במקביל. התחקיר נשכח והצהיב. כעבור זמן מה, פרסם ליבסקינד חלק נוסף. מצאתי זמן וקראתי את שניהם. חלק א' וחלק ב', אני ממליץ לכולם. אחד התחקירים הקשים והמזעזעים שפורסמו כאן על אישיות בסדר הגודל של גלנט. מסוג התחקירים שלא מותיר אחריו סימני שאלה, אלא רק סימן קריאה אחד גדול. ובהזדמנות הזאת: אני מתנצל בפני קלמן ליבסקינד ובפני שחר אלתרמן. לא הייתי צריך להתערב. הייתי צריך לתת לכם לעשות את עבודתכם. טוב שעשיתם אותה." כלומר - הוא פעל לגניזת תחקיר, הפעיל את כוחו המערכתי - בלי בכלל לקרוא את התחקיר! מצד שני, מדובר באדם שדווח על קמפיין ה-"גז הערבי" של "הפורום למען ארץ ישראל" נגד "הקרן החדשה" בלי לספר שעופר נמרודי, הבעלים של הלא-עיתון בו הוא עובד, מחזיק בזכיונות לחיפוש גז. אז למה כבר אפשר לצפות? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |