בתשובה לתשע נשמות, 16/08/10 12:36
A problem of a pecuniary nature 549135
דביר • בתשובה לתשע נשמות שבת, 21/8/2010, 19:39
עלה על דעתי שייתכן שליוונים ולרומים חסרה אידיאת העושר. נראה ששאלתי אכן חוטאת בראייה מרקסיסטית לפיה התנאים החומריים של ציוויליזאציה הם התנאים המקדימים לכרונולוגיה של ארגון החיים הכלכליים, ובכך אנסה להציג השערה אפלטונית דווקא ולפיה האידיאה קודמת להתרחשות ההיסטורית. נדמה לי כי את הרומים הנחתה אידיאת 'השלטון'. ישנה אמירה שאיני יודע לאתר את מקורה- "אתה הרומי- דע למשול בעמים". ייתכן שבכך אני מקיים הפרדה גסה ופשטנית בין עושר לבין עוצמה, שכן ברור לי שהתקיימו מעמדות חברתיים ביוון וברומא על בסיס של עושר כלכלי. ייתכן אף שהדחף לאימפריה נשען על צורך להרחיב את הבסיס הכלכלי. אבל בתור השערה נדמה לי שבקרב הרומים קדמה אידיאת השלטון לאידיאת העושר. האימפריה נשענה על קיומו של צבא 'לאומי' חזק והדאגה ליכולת המשילות והשליטה במרחב קדמה לשאיפה להוציא מתוכו את העושר. כושר ריכוזי כשל הרומים אנו רואים שוב בעת החדשה עם עליית האבסולוטיזם ואולם בפעם זו השלטון פועל בשירות צבירת העושר ולא להפך.הנה למשל מקיים רישלייה, שר האוצר של לואי ה 14 רפורמות בייצור שנועדו להגביר את כושר הייצור ברחבי צרפת. 'הסכמי ווסטפליה' יוצרים סביבה של שלום כללי לתקופה של מאה שנה שבמהלכן המדינות נשענות על צבאות שכירים ואילו התחרות על העוצמה מועתקת למישור הכלכלי. בשלב זה כבר מנחה הדוקטרינה הקרויה 'מרקנטליזם' את הפעילות הכלכלית והמדינית של מדינות אירופה.
A problem of a pecuniary nature 549143
הוגג • בתשובה לדביר שבת, 21/8/2010, 23:26
נרלי שאתה מתבלבל. כשעוסקים בענייניהם של בני אדם אין הבדל בין כסף וכוח.
כסף הוא כוח וכוח הוא כסף.
זה היה נכון לפני 3000 שנים, וזה נכון גם היום.
הזכרת את הרומאים - ובכן, צבאם של הרומאים היה צבא מקצועי של שכירי חרב. שליט או שלטון שלא היה לו כסף, במהרה גם לא היה לו צבא.
גם הכיוון ההפוך עובד, למרות שבאופן קצת יותר גס - בעלי הכוח ממהרים לתרגם אותו לכסף, אם על ידי הטלת מסים ודמי חסות, שיעבוד אחרים (פשוטו כמשמעו) ושימוש בעבדים‏1 לייצור עושר, "סתם" ביזה וגזל או בדרכים אחרות.

גם בימינו קל לראות איך באומות העולם, וישראל אינה יוצאת דופן כאן, אנשים וגופים שיש להם כסף מתמירים אותו בקלות ובצורה סדירה לכוח. כמובן גם את הכיוון ההפוך קל לראות.

ההבדל העיקרי בין העת העתיקה לימינו אינו הבדל של מהות אלא של סקלה: הן העושר והן הכוח בימינו הם בממדים שלא היו קיימים בעת העתיקה, וההבדל הוא בהרבה סדרי גודל.
(ההבדל בסקלה בין העת העתיקה וימינו מתקיים אפילו אם "מנרמלים": ההבדל בעושר בין העשירים ביותר והממוצע הוא בסדרי גודל יותר מאשר בעבר. בדומה, בעת העתיקה אוכלוסיית הפלנטה מנתה מליונים, אך לא היה אף שליט או אומה שהיה בכוחם "לחסל" אפילו מליון אחד. כעת הפלנטה מונה מיליארדים ויש מספר רב של אנשים וגופים שבכוחם לחסל מיליארדים).

יכול להיות שככל שהציוויליזציה "מתקדמת" יותר, הכיוון "כסף ==> כוח" גובר על הכיוון ההפוך. אצל הפלסטינים קל יותר למצוא בעלי כוח מתרגמים את כוחם הפיזי לכסף, בעוד שאצל היהודים בישראל קל יותר לראות איך העשירים מתרגמים את עושרם לכוח, למרות שבשני המקרים גם הכיוון ההפוך קיים.

____
‏1 בימינו זה כמעט תמיד "שפחותיו" ולא "עבדיו", אבל העיקרון זהה.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות