בתשובה להוגג, 13/08/10 8:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. אני בכוונה מבדיל בין רעב לתת-תזונה. מה שחסר לרוב האנשים עליהם דיברת הוא לא צריכת קלוריות כללית, אלא רכיבים ספציפיים במזון. למשל מחסור ביוד הוא הגורם המוביל לפיגור הניתן למניעה, בזמן שהעלות של יוד שיספיק לצרכי העולם יכולה להיות מכוסה בקלות ע"י האייל הממוצע. יותר מזון זה לא בהכרח הפתרון, צריך תזונה מאוזנת יותר (בין אם ע"י הנדסה גנטית1 של הצמחים או הוספת יוד למלח). ב. אתה מגדיר מטרה נעלה, מניעת רעב, ומטרה שנתמכת ע"י תפיסת העולם שלך (וסליחה אם אני גולש כאן לאד הומינם, אם אני חוטא לכוונתך, אנא תקן), חופש מידע בתחום הזרעים וקובע שהדרך ל-א עוברת דרך ב. על סמך מה ? מכל הדרכים למנע רעב, למה דווקא תחרות עם מי שעושה את מלאכתו נאמנה ? ג. טרם התייחסת לשאלה איזו מדינה אמורה לתמוך בזה, זו שלא חוותה רעב מזה עשרות שנים ויש לה את הכלים הללו או זו שחווה רעב ואין לא אותם ? 1 כאן חברות פרטיות כמעט ולא פועלות, ובהחלט ראוי שממשלות ישתפו פעולה ויממנו מחקר כדי לייצר זרעים כאלו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הנושא על הפרק הוא "זכות הקניין הרוחני". בחברה בה אנו חיים נקבע שאדם או חברה שהגו רעיון חדש, במידה והצליחו לבסס את הקביעה שהרעיון החדש הוא אכן שלהם, זכאים לשליטה מסוימת על השימוש שאנשים וגופים אחרים עושים באותו רעיון. באופן כללי השליטה הזו נקראת "קניין רוחני". (לצורך הדיון אני מתעלם מדברים אחרים שנקראים גם הם קניין רוחני כמו יצירות אמנות). אנחנו התרגלנו כל כך לרעיון הזה, שלפעמים אנחנו נוטים להעניק לו יותר משקל מהראוי לו. למיטב הבנתי, הרעיון של קניין רוחני אינו נובע מעיקרון מוסרי אוניברסלי כלשהו, אלא הוא כלל וחוק שנקבע כדי לשרת את טובת החברה. במקרים ספציפיים אנחנו מקבלים שראוי להתעלם מכללי הקניין הרוחני. דוגמה אחת היא כשהדברים כרוכים בנושאים ביטחוניים. למשל: על מכונת האניגמה נרשמו מספר פטנטים. אם נניח לרגע שהצוות שעסק בפענוח התשדורות שהוצפנו על ידי האניגמה הפר כמה מאותם הפטנטים בדרך, האם מישהו יחשוב שעובדה זו רלוונטית לשאלה האם הפענוח הזה מוסרי, נכון וצודק? האם יש מי שיטען שצוות הפענוח היה מחויב מוסרית למצוא דרכים ושיטות באופן שלא יפרו אף אחד מהפטנטים? לדעתי יש לחברה שקבעה וביססה את נושא זכויות הקניין הרוחני *לטובתה* הזכות להחליט שבנושא זה או אחר, או בתחום זה או אחר הכללים והחוקים בנושא קניין רוחני הם אחרים. כאדם שקרוב לתחום התכנה אני יכול להעיד שלפי מיטב שיפוטי בתחום הזה "זכות הקניין הרוחני" *אינה* פועלת לטובת החברה, ומצבנו היה טוב יותר אילו הוחלט שבתחום זה הכללים הם אחרים. בדומה, אני סבור שזכות הקניין הרוחני כפי שהיא נהוגה כיום בנושא זרעים (כמו גם בעוד מספר נושאים) אינה פועלת תמיד לטובת החברה, ולחברה יש זכות לשנות את הכללים באופן שישרת את טובתה. כמובן, אם מישהו מאמין שזכות הקניין הרוחני כן נובעת מעקרון מוסרי אוניברסלי (היה מעניין לשמוע את הנימוקים), ונושא טובת החברה צריך להישקל כנגד אותו עקרון אוניברסלי המסקנות שיסיק עשויות להיות אחרות. לגבי השאלה "אילו ממשלות צריכות להשקיע ולתמוך בגופים שפועלים ליצור מאגר חפשי של זרעים משובחים", תשובתי היא: כולן. >> מכל הדרכים למנע רעב, למה דווקא תחרות עם מי שעושה את מלאכתו נאמנה ? "דווקא" זה להרגיז. אני לא חושב ש"דווקא" תחרות היא הדרך היחידה או הדבר היחיד שיש לעשות. אני כן חושב שיצירת וטיפוח זנים טובים יותר של צמחים (ואולי גם בעלי חיים) שתזונתו של העולם תלויה בהם היא חשובה מדי מכדי שנשאיר למספר קטן של חברות שפועלות ממניעים כלכליים לגיטימיים שליטה מלאה בתחום. אני לא מציע להפריע להן, אבל לדעתי מצבנו היה טוב יותר אם גופים נוספים שמונעים לאו דווקא1 ממניעי רווח היו עוסקים בכך גם כן, ואני גם חושב שהשיפור במצבנו חשוב מספיק כדי להצדיק תמיכה של הציבור, ובמילים אחרות - הממשלות. ________________ 1כלומר לא כדי להרגיז... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |