בתשובה להקריבו המקוטב, 29/01/02 9:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מקווה שעוד עשר שנים נוכל להביט לאחור ולומר שהדוגמה האפגנית באמת תואמת את הדוגמה היפנית למשל. אני לא בטוח, קשה לדעת בזמן אמת מה הכוונות האמיתיות של ארה''ב ובני בריתה, אולם למרות שבעשרות השנים האחרונות יש דוגמאות הפוכות לרוב, אני דווקא אופטימי. לגבי העניינים אצלינו, נדמה לי שהמצב הפוך ממה שאתה מתאר. הסכסוך הוא מכשיר טוב להפרדה חד צדדית ללא הסכם שהולכת ותופסת פופולריות ככל שהפיגועים נמשכים. אם שרון רוצה להחזיק בשטחים, עליו לשאוף להפסיק את הסכסוך. ערפת כמי שמקיים את הסכסוך כנראה מעוניין בהפרדה חד צדדית, שתשאיר תחת שליטתו את יש''ע, עם ''לגיטימציה'' להמשך הלחימה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה: איך סיום הסכסוך ישאיר את שרון עם השטחים? ברגע שיפתח מחדש חלון הזדמנויות מדיני שוב תעלה בכל עוצמתה שאלת הריבונות העתידית של השטח. הפלסטינאים, לא ממש מוכנים לותר על אף שעל, ויצפו להצעת מינימום שתתבסס על קוי 67 באשר להפרדה חד צדדית באשר לטוח הרחוק אולי אכן יקום לחץ כזה מתוך הציבור הישראלי (זה בתנאי שתבסס ההשקפה בתוך הציבור הישראלי, שהשטחים הינם נטל ביטחוני ולא איזשהו נכס אסטרטגי או אידיאולוגי שיש לשמר בכל מחיר) בטוח הקצר שרון זוכה לפופולריות חסרת תקדים, והתקציב (כאינדיקטור מרכזי לזיהוי סדר היום הלאומי) מעוצב בהתאם לסדר העדיפויות של חברה שמתכוננת למאבק ממומשך. שרון אני מאמין ,חושב שיוכל להכריע את החברה הפלסטינאית, ולכתוש את ניצני ההתקוממות שלה במלחמת התשה אינסופית. מבחינתו החברה הישראלית תוכל לשאת כל מחיר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |