בתשובה לטווידלדי, 04/07/10 9:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא משוכנע שניתן לתאר את אדמונד לוי כאקטיביסט או להיפך. לא טענתי שהוא איש ש''ס. טענתי שהוא מילכד את עצמו לפעול בשם אינטרסים שמקומם אולי באג'נדה של ש''ס ולא באג'נדה של בג''ץ. סוף דבר, השופט לוי פעל כדי שתלמידות יוכלו ללמוד בבית ספר שילמד אותן להשתמט מחובות אזרחיות בסיסיות, שהחובה להישמע להוראות החוק אינה הפחותה שבהן. כאמור, מטרה כזו יכולה למצוא את מקומה במצע של ש''ס. אלא שגם אנשי ש''ס הבינו שלא על הדרך הזו תהיה תפארתם. דרך התבונה הובילה אותם לדאוג למוסדותיהם שלהם ולא לאפשר למישהו להציג אותם כמי שמתערבים בחינוך ילדיהם של אחרים. שלא כמוך אני לא מייחס חשיבות לרקע של האפלייה נגד הספרדיות. בין אם תקרא לכך רקע גזעני או רקע דתי. הדבר אינו מהותי. הממסד החינוכי האשכנזי יכל להמשיך להתעמר בספרדים באלף ואחת דרכים שלא היו מביאים אותו לבג''ץ. הנקודה היא, שהרצון להעיז פנים כנגד שלטון החוק החילוני ולבטל אותו כעפר הארץ, היה כל כך נחשק בעיניהם שהם היו מוכנים אפילו להחשד כגזענים בשלו. גם מי שאינו ספרדי, סולד מההתנהגות הברבארית וגסת הרוח של מי שאינו מקפיד על כבודו של הזולת. לכן אפשר להבין את זעמו של השופט לוי. אלא שזעם אינו נתיב לחוכמה. אילולא היה השופט לוי מי שהוא, אולי היה לו קל יותר להבחין בכך שבבעיות שמעורר החינוך החרדי העצמאי לממלכתיות הישראלית, אפליית הספרדים אינה הראשונה בהם. אילו היה לשופט לוי פחות רצון טוב ודאגה לבני עדתו ויותר תבונה טקטית ומזג שיפוטי, היה מבין שפרשת בנות עמנואל היתה צריכה לשמש כדי לחלץ מפי האמסטף החרדי את טרפו ולא כדי לחנכו ללעוס בשקט. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |