בתשובה לירון, 17/06/10 23:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
במילים אחרות הכלכלנים לא טעו לגבי העובדה שבני אדם הם תועלתנים, הם טעו בזיהוי הדברים שבני אדם נמשכים אליהם באופן תועלתני. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
החוקרים טוענים שתמרוץ חומרי גבוה מזיק, כלומר פוגע בתפוקה במשימות קוגניטיביות. אני הרשתי לעצמי לפקפק ברלווטיות של המחקר. שערתי שבמשימות שבהן נדרשת הצלחה מיידית התמרוץ הגבוה מכניס את הנחקרים ללחץ ואולי לפניקה (''חרדת בחינות''), וזו פוגעת בביצועים. בחיים האמיתיים, כאשר הצלחה נמדדת, לאורך ואולי לאחר, שבועות או חודשים העובדים המתוגמלים לא יכנסו למצב זה של פניקה. בקליפ שהביאה לדיון העלמה עפרונית טוען המרצה שהדרך הטובה להגביר את התפוקה של עובדים במשימות הדורשות יצירתיות, היא להעניק להם אוטונומיה, תחושת גאווה מקצועית ומטרה. לכך אני ססכים, אבל תכונות אלה אינן חזקות כמו מנגנון של תחרות וכסף. מנגנון של תמרוץ חומרי אינו סותר אוטונומיה, גאווה מקצועית ומטרה. לפעמים, צריך לזהות את צוואר הבקבוק של הבעיה. אולי, במקרה של הטכניון נקודת התורפה אינה חוסר מוטיבציה של המרצים, אלא חוסר תמיכה מערכתית בהוראה. בזמני אפשר היה לומר שהטכניון כאירגון, כמעט אינו עוסק בהוראה כלל. ההוראה היתה כולה יוזמה חופשית של מרצים ומתרגלים, ללא שום הכשרה, בקרה, מנגנון מקצועי שמפתח תוכניות לימוד ומתחזק אותן לפי היזון חוזר. הגישה הכללית בטכניון היתה אליטיסטית. הטובים יסתדרו. זו גישה נכונה אם מטרת הטכניון לשמש מנגנון מיון רב שלבי לקריירה אקדמית. האינטרס הציבורי, לעומת זאת, מחייב הכשרת כח עבודה מקצועי גדול ככל האפשר. אולי כדאי היה להפריד אירגונית הוראה ומחקר, להקים מכללה בתוך הטכניון שכל עניינה מצויינות בתחום ההוראה, ובכך היא נמדדת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש חשיבות לא רק ל''תמרוץ חומרי'' באופן כללי, אלא גם לשיטה המדוייקת שבה הוא ניתן. בפרט, לפי הניסוי, בונוסים גדולים הם מזיקים. אפשר לחשוב על שיטות אחרות לתמרוץ כלכלי. למשל, לתת תוספת קבועה במשכורת למי שילך להשתלמויות בהוראה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיצד את מתיחסת לביקורת שלי על הרלוונטיות של הניסוי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להבנתי, עורך הניסוי התייחס בעצמו לביקורת העולה מן הפיסקה הראשונה שלך. הוא הודה בכך שלא בדק ישירות את יעילות הבונוסים השנתיים, אבל הוא כן ראיין את המועמדים-לבונוס ומזה הסיק מסקנות. בפיסקה השניה אתה קובע אקסיומה, שתמרוץ כספי ותחרות עדיפים על אוטונומיה, תחושת גאווה מקצועית ומטרה. אין לי מושג אם זה נכון. ניחוש שלי - זה מאוד שונה בין אנשים שונים. בכל אופן, תמרוץ כספי יכול להינתן באופנים שונים, וכנראה בונוס הוא הסוג המזיק ביותר של תמרוץ כספי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פרוש "התיחס"? השאלה היא האם התאוריה שלו נכונה או לא. אנחנו לא ממדעי הרוח כאן. אם רוצים לבדוק את התאוריה שפרס כספי גדול מזיק, צריך לבחון אותה בתנאים הקרובים למציאות. צריך לתת לצוותים של סטודנטים למדעי המחשב משימה לכתוב במהלך חופשת הקייץ תוכנה שביצועיה ניתנים למדידה על פני סקאלה רחבה (למשל משימה כלשהי בראיה מלאכותית). לערוך בסוף התקופה תחרות, ולהעניק פרס לקבוצה המנצחת. או אולי לתת משימה גדולה ולתת פרס לאלו שמצליחים לסיים אותה. אז אפשר יהיה לקבוע האם צוותים שהובטח להם פרס גדול נכשלו בגלל הפרס הגדול. (אבסורד מוחלט כמובן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מספיק טוב. מרצים נמצאים ביחד גם בשנה הבאה. ההשפעה השלילית יכולה להיות גם בשנים הבאות. כמוכן, מהי המשמעות של "הקבוצה המנצחת"? איך בדיוק אתה מודד הצלחה? אם מרצה נמצא במרוץ צמוד עם מרצה אחר, האם משתלם לו להוציא 10,000 ש"ח על חסות לדוכן ביום הסטודנט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק מהתגובה לא הבנתי. הקבוצה המנצחת היא הקבוצה שיוצרת את התוכנה המנצחת. בתחום pattern recognition אתה יכול למדוד אחוזי הצלחה מול קורפוס של נתונים. או אולי התמודדות ישירה בין התוכנות כמו שקורה בשחמט ממוחשב. אפשר גם למדוד כמות. אתה יכול לדרוש לתכנת סיפריה גדולה מאוד ולבדוק איזה אחוז מהעבודה השלים כל צוות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה שלי היא בכך היא שבמקרה שלנו (וכן במקרה של בונוסים לבכירים) לא מדובר על פרס חד־פעמי. מדובר על קביצת אנשים שצריכה להמשיך לעבוד ביחד. האם אתה מוכן לעבוד בסביבה כזו תחרותית? סביבה שבה אתה מתחרה נגד כל עמיתיך? סתם דוגמאות ליכולת של מרצה להשפיע בצורה לא הוגנת על הדרוג: 1. ללמד באותו הקורס עם מרצה גרוע. בקורסים גדולים יש במקרים רבים יותר ממרצה אחד. ברגע שאתה יכול להשוות את המרצה למרצה גרוע יותר באותו הסמסטר, יתרונותיו היחסיים של המרצה המוצלח מודגשים. 2. ללמד רק קורסים קטנים. בקורסים מתקדמים וקטנים יותר קבוצת הלימוד יותר קטנה ולכן יותר פשוט ללמד. 3. לחבל במתחרים בסמסטר הבא. עם פרופ' אגוזי מלמד קורס שהוא דרישת קדם לקורס של פרופ' תפוחי, והוא יודע שפרופ' תפוחי יכול לאיים בסמסטר הבא על סיכוייו לקבל בונוס, הוא יכול להתרשל בלימוד החומר לקראת סוף הסמסטר. אגוזי יאלץ לבזבז זמן רב יותר על השלמת פערים בסמסטר הבא. נראה לי שהאסטרטגיה העדיפה למרצים המוצלחים בכל סמסטר היא להמנע מתחרות ולחלק את הפרס ביניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש סתירה בין עבודת צוות ובין תחרות ביו אנשי הצוות. באופן כללי אני לא בטוח שלמרצים חסרה מוטיביציה. יתכן מאוד שחסרים להם (לחלק מהם לפחות) כלים וכישורים להיות מרצים טובים. אין טעם לתמרץ אנשים אם יכולתם להשפיע על התפוקה שלהם מוגבלת. כדאי היה להשקיע משאבים במבנה אירגוני שכל מטרתו שיפור תהליך ההוראה. אני בכלל לא בטוח שטכנולוגית הוראה הפרונטלית בקורסים הגדולים היא הטובה ביותר. למעשה אני מתקשה לחשוב על שיטה גרועה יותר. אפילו אם מסכימים על שיטת ההוראה הפרונטלית, האם לא רצוי להעסיק מספר גדול יותר של מורים מקצועיים? האם הטלת מתרגלים לא מנוסים, ללא כל הכשרה או סיוע בהפקת מערכי שיעור היא הדרך הטובה ביותר? הדרך לשפר את רמת ההוראה ואת השגי הסטודנטים, היא ע"י הקמת מכללות במסגרת האונברסיטאות. קורסים שמרצים נותנים כדי להציג את תחום העניין שלהם, ולגייס סטודנטים למחקר צריכים להשאר במתקונתם הנוכחית. רוב הקורסים צריכים ויכולים לעבור סטנדרטיזציה של הסיליבוס, והמכללות צריכות להתחרות על הציונים שמשיגים הסטודנטים שלהן בקורסים אלה. למכללות יהיו תקציבים עצמאיים, והן תוכלנה לשכור מורים ולפתח שיטות הוראה וחומרי עזר לפי שיקול דעתן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כבר מכללות עצמאיות בארץ. הן לא משיגות תוצאות טובות יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרס גדול אינו רק תגמול כספי אלא גם הכרה פומבית הכרה בניצחון - כבוד גדול. לשם השוואה, תחרויות מכובדות עם פרסים קטנים או ללא פרסים. במקרה שלנו יש כבר הכרב פומבית במצטיינים, אולם אין פרס כספי. וכמובן: צוות שמקווה לקבל פרס גדול יכול לשכור עזרה מתוכניתן מיומן. הם יקבלו תוכנה יותר טובה, אולם תהליך הלימוד נפגם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן אישי הייתי מעדיף כסף במיוחד אם מדובר בהרבה כסף. לתופעה בהערה האחרונה שלך קוראים מיקור חוץ. הנה הצעות רלוונטיות: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה הורס את ההשוואה בין שני הצוותים. וזה מה שרצית למדוד. בכל מקרה, עוד דוגמה על מה שאנשים מוכנים לעשות בשביל כסף(?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה צריך לחשוב שהתאוריה של ד"ר אריאלי נכונה פחות מהתאוריה שלך? זאת אומרת, ברור שהיא נוגדת את האינטואיציה (ולכן נראית לך כאבסורד מוחלט), אבל גם הממצאים של הניסויים ש*כן* בוצעו נוגדים את האינטואיציה הראשונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ד''ר אריאלי בעצמו טוען שתימרוץ כספי גבוה מגביר את התפוקה במשימות שאינן מצריכות מחשבה. ההסבר שלו הוא שהתפוקה גדלה מפני שהמוטיבציה גדלה. אין שום סיבה לחשוב שהמוטיבציה קטנה באותם תנאים עבור משימות חשיבה. לכן חייב להיות גורם נוסף הפוגע בביצועים למרות עלית המוטיבציה. הגורם הוא שהנבחנים מתקשים לחשוב בהגיון בתנאי לחץ. התופעה הזאת ידועה לכל מי שעמד בבחינות או צפה בנבחנים. ד''ר אריאלי ניסה להגביר את הלחץ אפילו ע''י מתן הכסף מראש וחיוב הנבחן להחזיר את הכסף במקרה של כשלון. כלומר הוא מבין בעצמו שירידת הביצועים נובעת מקושי לתפקד קוגניטיבית בתנאי לחץ, ולא כתוצאה מירידת מוטיבציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמה לפגיעה במוטיבציה: "ממילא אין סיכוי שאשיג את הפרס, אז למה להתאמץ? למה לעזור לצילג לקבל את הפרס?" כמוכן יש לציין שהמוטיבציה האמורה היא מוטיבציה להראות כמוצלח ע"י הסטודנטים שלומדים בקורס, ולא בהכרח ללמד טוב יותר. דוגמה ידועה לכך שתימרוץ כספי יכול לפגוע בתפוקה בגלל שהוא מעודד ישירות משהו שלא בהכרח תורם לתפוקה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם איני טועה מטרת הפרס אינה לגרום למרצים ללמד טוב יותר, אלא לגרום לשיפור היחס של המרצים לסטודנטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מקבל את הקביעה "...תכונות אלה אינן חזקות כמו מנגנון של תחרות וכסף". אני חושב שהכל תלוי בסיטואציה הספציפית. למשל תחרותיות יתר עלולה להעכיר את האווירה והרוס את אווירת הצוות וכד'. בהרצאה שהעלמה קישרה אליה הדובר מציין במפורש מס' פעמים "מעבר לגבול מסויים", כלומר להערכתו התופעה שהוא מתאר נכונה לגבי אנשים שמרוויחים מספיק כסף עד כדי שהכסף הופך להיות מבחינתם פחות אטרקטיבי, וגורמים אחרים נעשים משמעותיים יותר. דוגמא אחת (שמופיע בהרצאה) היא תנועת הקוד הפתוח שהיא דוגמא לקהילה "מריטוקרטית" שמייצרת הרבה מוטיבציה ותחרות ללא שום גמול חומרי. אני תרמתי מספר פעמים קוד לפרוייקטים פתוחים או שחררתי קוד או תוכנה שיצרתי בחינם. תמיד כשעבדתי על דברים כאלו הייתה לי הרבה יותר מוטיבציה מאשר בעבודה בגלל שיכולתי לכתוב קוד *כמו שאני רוצה*, ולא לפי אילוצים עסקיים או אחרים של החברה שאני עובד בה. גם הערכת התודה והפידבק החיובי מצד משתמשים או מתכנתים אחרים תרמה הרבה למוטיבציה. בחלק מהמקרים ביליתי תקופות של עבודה מאוד נמרצת בשעות הפנאי לאורך שבועות עד השעות הקטנות של הלילה, ואפילו תוך קיצוץ בשעות שביליתי בעבודה. בכל המקרים שהייתי לי רמה דטמה של מוטיבציה בעבודה זה היה מסיבות דומות ולא בגלל כסף (פרוייקט אישי / מעניין / high profile וכד'). דוגמא אחרת היא ה Demo Scene - אמנם יש פרס כספי אבל חבר טוב שלי שמשתתף בתחרויות האלו כל הזמן אמר לי פעם "אני עושה את ה-tickets פה בשביל הכסף, הדמואים זה בשביל הכיף" וגם "אתה לא מבין איזה הרגשה זו ככמה מאות אנשים יושבים וצופים בעבודה שלך על מסף ענק". הפרס הכספי לא מעניין אותו כ"כ והוא היה עושה את זה גם אם לא היה שום פרס חומרי. הרמה הטכנית הדרושה ליצירת דמואים ד"א היא מאוד גבוהה - למעטים מאוד מקרב קבוצת המתכנתים יש את הכישורים לכך ורמת ההשקעה האישית מאוד גבוהה. הרבה פעמים ה- Demo Scene מציגים טכניקות מתקדמות שתעשיית משחקי המחשב מאמצת לאחר מכן (ומשם מגיע הרבה המימון לאירועים האלו). עוד אנקדוטה אישית היא שבתפקיד הקודם שלי הבוס שלי ניסה בדיעבד להכניס סכמת בונוס לחוזה שלי כמה חודשים אחרי שהתחלתי ואני התנגדתי בתוקף. הסכמה הייתה אומר אך ורק להוסיף לסכום שכבר היה נקוב בחוזה, כלומר אני *סירבתי בתוקף לקבל יותר כסף*. למה? כי היה מדובר בסכום מגוחך, וסכמת בונוס כזו היתה לדעתי מציגה הרבה מתח ו"דם רע" למערכת היחסים ביננו ואני לא חושב שניתן למדוד את הביצועים שלי באופן אובייקטיבי ואני רציתי להימנע מכך בכל תוקף. גם בתפקיד הנוכחי שלי אני מתנגד בתוקף לצגה של סכמת בונוסים לי או לצוות שלי. אלו רק מספר דוגמאות ומן הסתם ניתן למצוא דוגמאות הפוכות, אבל השורה התחתונה היא שזה לחלוטין לא מובן לי מאליו שיותר כסף = יותר מוטיבציה. לי דווקא ברור שקיימות סביבות או סיטואציות שבהן המצב יכול להיות הפוך לחלוטין, והגורמים השולטים הם שונים בתכלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המתקן שגיאות הידני שלי לא עבד כמו שצריך במהלך כתיבת התגובה הזו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים שמרוויחים מספיק - אפשר להתייחס לזה כסוג של תועלת שולית פוחתת - השקל ה-10,000 שאתה מרוויח שווה לך פחות מאשר השקל ה-1000. לכן, מעבר לגבול מסויים, כל שקל נוסף הוא מספיק שולי כדי שגורמים אחרים אחרים יכנסו לפעולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרשנות יפה, שכמעט מצילה את תפיסת האדם כ"הומו-אקונומיקוס". בפועל, במקרים שנסקרו בסרטון, חשיבותו של הכסף אינה יורדת מעבר לסכום מסויים, אלא עולה - ומזיקה: "A larger reward led to poorer performance". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהתגובה של דובי הייתה סרקסטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שלחברי צוות צריך להיות אינטרס משותף. מהותו של צוות היא שיתוף פעולה, תמיכה והפריה הדדית. אם חבריו הופכים ליריבים בתחרות, תהיה בכך סתירה לתיפקוד הרצוי שלהם במסגרת הצוות. ברור לי שתחרות ושיתוף עומדים בסתירה אם מנסים לקיימם בעת ובעונה אחת בתוך אותה קבוצה של אנשים. קביעה זו מותירה מספיק דרגות חופש כדי ליצור בכל זאת תרבות של תחרות ותיגמול בתוך האירגון. אני חייב להודות שאין לי הוכחה מתמטית ש"כסף מסובב את העולם". זו ההתרשמות האישית שלי. האנקדוטות שלי... האנקדוטה הראשונה שאני מעלה בדעתי היא "הבהלות לזהב" במהלך המאה ה-19. הבועות הכלכליות שבהן אנשים רצים לרכוש מוצר או נייר ערך שערכו עולה במהירות. יזמות, ובמיוחד סטארטאפים שמוקמים ע"י אנשים פרטיים. כן, כן, אנשים רוצים לשפר את העולם, אבל אם במקרה של הצלחה הייתה צפוייה להם משכורת של פקיד ממשלתי, אז בכלל לא בטוח שהיו נכנסים לעסק. אני יכול להפנות אותך אולי לתעשיית ההימורים כאנקדוטה אחרונה לכך שכסף הוא מקור עצום למוטיבציה. אני לא מתכוון לסתור את האנקדוטות שלך, פשוט מפני שאני לא טוען שכל המוטיבציות בעולם הן כספיות. ברור שאף אחד לא משלם לאנשים כדי לצרוך ניקוטין או להתמכר לאלכוהול, ובכל זאת יש אנשים שעושים זאת. החיים מסובכים. אני פשוט חייב להעיר בקשר לתנועת הקוד הפתוח; שכפי שידוע לך בוודאי, לא הכל אלטרואיסטי שם. גם לתורמים הבלתי תלויים, שאני לא מפקפק במניעים הטהורים שלהם, לא מזיקות כמה שורות ברזומה שלהם, דימוי של תורם לקוד פתוח וקשרים עם אנשים בתחום שהם מעוניינים בו גם כן לא מזיקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, אני לא מנסה לטעון שכסף הוא לא מניע עיקרי לעולם, או שתנועת הקוד הפתוח מונעת מאלטרואיזם טהור - ממש לא. הטענה שלי היא שישנם מצבים/סיטואציות שבהם הכסף הוא לא המניע העיקרי אלא גורמים אחרים כמו אלו שצויינו בסרטון. זה לא סותר את הטענה שישנם מצבים הפוכים שבהם כסף הוא המניע העיקרי. אני גם בכלל לא טוען שכל מי שתורמים לקוד פתוח עושים זאת מתוך אלטרואיזם טהור. הנאה מכתיבת קוד, גאווה אישית ("אני תותח"), הזדמנות לעבוד על פרוייקטים מעניינים עם מתכנתים מוערכים אחרים, קבלת פידבק חיובי, שיפור יכולות, למידת נושאים חדשים, וכמובן הסיפוק שבלראות את היצירה שלך קורמת אט-אט עור וגידים ותופסת את מקומה בעולם - כל אלו הם מניעים אנוכיים מאוד חזקים שאף אחד מהם הוא לא כסף, גם לא באופן עקיף. כלומר זה נכון שתרומה לקוד פתוח תורם לרזומה, אבל זו לא הסיבה שבגלל אתה עושה את זה, זה רק בונוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי לציין שכל האנקדוטות שאתה מביא מאפשרות (באופן פוטנציאלי) להרויח סכום גדול מאד תוך זמן קצר. הבהלות לזהב, הבועות בבורסה והסטרטאפים אינם שונים מתעשיית ההימורים - הם עובדים על אותו יצר בסיסי של האדם. זה לא אומר ששכר גבוה יותר הוא מניע לעבודה קשה, לא מתגמלת בדרכים אחרות וארוכת שנים; למעשה, רוב מי שבוחר בעבודות קשות בשכר גבוה (דיג מסחרי באלסקה, נניח) מגדיר לעצמו מראש שהמטרה היא "לעשות את המכה", כלומר להרויח סכום גדול שיאפשר לו דווקא להמנע מעבודה לאחר מכן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |