בתשובה ליהונתן אורן, 07/06/10 20:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. הנפקה מינה בפסיביות של המקבל: הגנה אנחנו נותנים גם לעצמים וגם לעבדים. אני יודע שיש הגוזרים זכויות מהחובות של האחר. לדעתי זה דיבור מטעה שמבלבל את המשתמשים בו. כי יש חובות שאין כנגדן זכויות. ואנשים גם נוטים לדבר על זכויות אפילו כשאין על מי להטיל את החובה. אבל זה היה אוף טופיק. נדמה שאנחנו מסכימים על העיקר: שלא הילדים מחליטים מה ילמדו אותם. אין קושי עם ההומניזם שלך (או שלי). לא אותו אתה צריך להצדיק. מה שביקשתי שתצדיק (משום שנראה לי שאי אפשר לעשות זאת) זה את הטענה ש'מההומניזם נובע שהמדינה צריכה להחליט מה ללמד את הילדים - כלומר היא תקבע אילו אופציות יעמדו לבחירתם כשיגדלו'. את הטענה הזו, להבנתי, עוד לא הצדקת. אולי דוגמה תבהיר יותר את הנקודה העיקרית: ברור שאם הילדים ילמדו מתמטיקה, יגברו סיכוייהם לעבוד באינטל או במיקרוסופט. אם הם ילמדו תורה, יגברו סיכוייהם להיות "גדולים בתורה" או רבנים בישיבה. בגלל שלמוחות הילדים שטח מוגבל ושנות הקליטה שלהם מוגבלות, תניח שהמתמטיקה והתורה מוציאות זו את זו - יותר מהאחת פירושו פחות מהאחרת. בתור הומניסטים אנחנו רוצים שלילדים תהינה יותר חלופות לבחור מהן. אבל מספר החלופות וסוגיהן מוגבל תמיד. השאלה היא מדוע המדינה היא זו שצריכה לקבוע מה יותר טוב - מהנדס באינטל או גדול בתורה? 2. אתה חוזר על הטענה שכבר הסכמתי לגביה: שהמדינה אחראית על שמירת הזכויות. השאלה כאמור היא מדוע המדינה צריכה להחליט שמתמטיקה יותר טוב מתורה, או אינטל יותר טוב מישיבה. 3.זה מוזר שדווקא אתה שמתגעגע לערכים, חושב שלימודים ניטרליים - נטולי ערכים - יוסיפו אפשרויות בחירה משמעותיות. אני חושב שאם נלמד אותם לימודי ליבה, נוסיף להם את האפשרות לבחור להיות כמונו. אני הומניסט צנוע - לא בטוח שדווקא "כמונו" זה האופציה שחסרה להם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני תמה שאתה בוחר בעמדה אידאליסטית קיצונית כזאת, ושואל את עצמי אם אתה עושה זאת לצורך הדיון בלבד. הנחות היסוד האידאליסטיות אינן מקובלות עלי. לימודי ליבה שעיקרם רמה מסוימת של אנגלית, מתמטיקה ואזרחות אינם הופכים אנשים ל"כמונו", והבחירה בהם אינה שרירותית. אלו כישורים בסיסיים שנדרשים לאדם פעיל במדינה מודרנית. יכול להיות שזה לא היה כך לפני מאתיים שנה. יכול להיות שזה לא יהיה כך בעוד חמישים שנה. יכול להיות שעל כוכב פלוטו זה לא כך גם היום. אבל כאן, בעתיד הנראה לעין, זהו מצב הדברים. אולי אני אתקשה לבסס את התזה הבאה, אבל בכל זאת אני אצהיר על אמונתי העמוקה: המציאות קיימת. גם ההנחה שמתמטיקה ותורה מוציאות זו את זו אינה מקובלת עלי. אלא אם מדובר בקלי באנדי, ידע אחד אינו דוחק מהמוח ידע אחר. מוחות הילדים אינם כה מוגבלים. נכון שבדיוק בזמן שהילד לומד מתמטיקה הוא לא יכול ללמוד תורה, אבל זאת טענה קלושה. לימוד אינו פונקציה של זמן טהור, וגדולי תורה חשובים עסקו בעוד דברים חוץ מהלימוד עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא לא חשבתי על עמדתי כאידאליסטית. אני שותף לאמונתך שהמציאות קיימת (ויש בה רק אידאות - סתם :). ===>"אלו כישורים בסיסיים שנדרשים לאדם פעיל במדינה מודרנית." זה נכון. אבל השאלה היא האם מוצדק לחייב את כל האנשים להיות פעילים בחברה *המודרנית*, או אפילו לטפח את האופציה הזו כאפשרות לילדיהם. החרדים (חלק מהם) בפירוש לא מעוניינים להיות כאלו ולא רוצים שילדיהם יהיו כאלו. לימודי הליבה אינם הופכים אנשים ל"כמונו" - הם מוסיפים להם אופציה אחת לתפריט ממנו הם בוחרים - הם מאפשרים להם *לבחור* להיות "כמונו" = "מודרנים". והטענה שנשארה עדיין לא מנומקת, היא זו שאומרת שהמדינה (אני ואתה) צריכה לקבוע אילו אופציות יופיעו בתפריט של הילד כשיגדל, או שאחת מהן צריכה להיות "מודרנים כמונו". לגבי מוחות הילדים - אחת הטענות השגורות בפיהם של החרדים בעניין זה היא שהם רוצים לנצל את השנים הרכות ואת כל פוטנציאל הלימוד שלהם להטמעת ערכים. אני חושב שזו טענה לגיטימית, אנחנו מתחילים לחזור על עצמינו. זה בד"כ סימן שכמעט מצינו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |