בתשובה ליהונתן אורן, 07/06/10 17:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש כאלו המסבירים כיצד ההקרבה העצמית של ''חיילים'' בשדה הקרב לטובת הכלל, משרתת את האינטרסים האבולוציוניים שלהם (העלאת היוקרה וחיזוק המעמד של משפחותיהם. נדמה לי שהספרטנים שלחו לשדה הקרב רק לוחמים שכבר הולידו בן זכר). לי אינטואיטיבית קשה לקבל את הגישה שלך ההיוצרת דיכוטומיה בין ערכים לאינטרסים. אני לא רואה שאלטרואיזם הוא תכונה שלטת במין האנושי. אני מכיר דוגמה אחת של מנהיג שהלך אחר הערכים שלו גם כשהם התנגשו עם האינטרסים של האומה. סופו היה שבני עמו רצחו אותו (כוונתי למהטמה גנדי). ועוד דבר קטן ששכחתי בתגובה הקודמת. הסברה שכל אזרח הוא השופט הטוב ביותר של טובתו, אינה מחייבת את ההנחה שהוא לא יכול לטעות. כאשר אדם בוחר את ''טובתו'' הוא יכול לטעות. כאשר זולתו בוחר אותה עבורו, הוא יכול גם לטעות וגם להונות את ''מוטבו''. אם לימודי הליבה ''טובים'' לחרדים, כיצד אתה מסביר את העובדה שבראש המסע לכפיית לימודי הליבה על חרדים, עומדים אנשים שלא כל כך מחבבים חרדים ולא אנשים שהם חרדים בעצמם. פרקטית אני חושב שברגע שאיום הכפייה החילונית יוסר וברגע שהחילונים יסרבו להמשיך לסבסד את אורח החיים החרדי, החרדים עצמם ידרשו את אותם לימודי ליבה. עד אז הרבה יותר קל להמשיך להונות את המערכת ולהעביר תקנות מנהליות שיקבעו כי השכלה תורנית שקולה להשכלה אקדמית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שאתה נמנע מההפרדה הדרושה בין החרדים לבין ילדי החרדים. בכל מקרה, לא הילד בוחר את דרך חינוכו אלא ''הזולת'' (הוריו), כך שהאדם שישלם את מחיר הטעות אינו זה שביצע אותה. אני מסכים שאלטרואיזם אינו תכונה שלטת במין האנושי. דיברתי על זהות ולא על אלטרואיזם. והקרבה עצמית נעשית לא רק במסגרת שדה קרב. אנשים הקריבו עצמם, על משפחותיהם, על קידוש השם. חלוצים צעירים וחסרי משפחה הקריבו את עצמם בייבוש ביצות. עם כל הכבוד לפסיכולוגיה אבולוציונית (ואין לי הרבה), יש מספיק דוגמאות נגד לתזות שלה. אני מסכים שברגע שהסבסוד החילוני יוסר החרדים יצטרכו לערוך רוויזיות באורח החיים שלהם. הטענה שלי היא שהסבסוד החילוני לא יוסר כל זמן שהחילוניות לא תעמיד זהות ערכית ומוסרית יציבה. ללא זהות כזאת, גם אין דרך לקבץ אנשים תחת הלפיד (לא הבורגנות השבעה סטייל טומי לפיד, אלא לפיד הנאורות), וגם אנחנו החילונים נמשיך לכוף את ראשינו מול אנשים שיש להם ערכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, אני חושב ששנינו קרובים בדעותינו לגבי טומי לפיד המנוח (אם כי אני משער שאני מסוגל להזדהות עם חלקים ממשנתו יותר ממך). אבל אל תשכח שהעוינות הבקושי סמוייה ותחושת העליונות המזלזלת שלו, הביאו לו 15 מנדטים (זו בהחלט התקבצות של ממש תחת הלפיד). מה שהפיל את לפיד היו ההתנהלות הפנימית, העובדה שהוא הניח לאוצר למסמס את מלחמתו בקצבאות הילדים ובעיקר הסיפור הרגיל שתמיד מגיעה נקודת הזמן בה בעיות החוץ והבטחון של ישראל קריטיות יותר מבעיות הפנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חמישה עשר המנדטים של לפיד נבעו מהיותו אלטרנטיבה. במשך השנים ראינו, בעיקר באירופה, עלייה וירידה של תנועות ומפלגות מסוג דומה. הן מצליחות לקנות לזמן מה את ליבה של הבורגנות הזעירה. בכובעים משתנים, הנוסחה ידועה: מנהיג כריזמטי, לאומנות מתונה, תחושת עוול קולקטיבי, שנאת זרים שמוצגת כקול ההגיון וכאינטרס של האדם העובד, דחיית "האינטלקטואלים" וגם קמצוץ אנטישמיות מוכחשת. אני לא מאמין ששינוי הייתה צוברת השפעה רבה יותר מהמפלגות ההן, ובכל מקרה, בטווח הארוך היא השיגה מעט מאוד. אני חושב ששינוי לא עלתה בגלל חישוב אינטרסים אלא בגלל תחושות של עוול קולקטיבי ושל חוסר אמון במערכת. אבל מאחר שאנחנו קרובים בדעותינו לגביה, אולי זה לא כל כך משנה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |