|
||||
|
||||
ברצוני להוסיף עוד משהו הקשור לדיון שניהלה זינאב באדאוי על המדיניות הזו. (בלינק http://www.intelligencesquared.com/iq2-video/2010/ob... מטרידה אותי השאלה איך מנהלים דיון אקטואלי רב-משתתפים מבלי שהוא גולש לתועבה הישראלית המעצבנת נוסח פופוליטיקה (שנראה כמו תחליף מילולי לקרב אגרוף). בזמנו חשבתי שהתקשורת הישראלית מייצרת את ה"פופוליטיקה" בכוונת מכוון ע"י יותר מדי מתדיינים ופחות מדי זמן לכל אחד מהם. אפשרות אחרת היא שמפלס הביוב עולה ע"י הנמכת רמת המתדיינים (עתונאים ופוליטיקאים נמוכי-מצח). הדיון ב-BBC אני חושב מצביע על כיוון אחר: הצורך באטיקט של דיון. שמירה על כללי הטקס של הדיון, יראה אולי קצת מלאכותי ונפוח יותר, אבל ההנאה האינטלקטואלית תעלה פלאים. אנשים שלא יודעים לומר את דברם בקיצור ולעניין ואנשים המתפרצים לדברי חבריהם פשוט לא יוכלו להשתתף בדיונים מובנים כאלו. |
|
||||
|
||||
יכול להיות שהקישור לא בסדר? |
|
||||
|
||||
הפן הזה של התרבות הבריטית וחוסרו (או היפוכו) בתרבות הישראלית זה אחד מהדברים בשק של ה"לא לחזור לארץ" שלי. מצד שני השק השני הרבה יותר מלא ממנו. אם לענות לשאלתך יותר לעניין (שזה נושא שגם אני הקדשתי לו הרבה מחשבה) אין לי פתרון, אבל הבעיה בעיני נובעת משלושה גורמים: א. הגורם התרבותי/חינוכי. ב. ניהול הדיון. ג. רמת ההשפעה הרגשית שיש לתוכן הדיון על המשתתפים. |
|
||||
|
||||
מה שרציתי לומר הוא שגורם ב' חשוב במיוחד. התקשורת שלנו אוהבת להפיק את הפופוליטיקות האלו ואח"כ לצקצק בלשון על הרמה התרבותית/חינוכית של הצופים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |