בתשובה לאסתי, 25/01/02 9:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אין שום היגיון בטענה שהאיסור קיים מפני שהאפשרות קיימת - האם כל דבר אפשרי הוא אסור? וממה את גוזרת שאפשרות שנערה עברית תינשא לכנעני "לא עלתה על הדעת"? מתקבל על הדעת שנשים שנישאו לכנענים פשוט עזבו את עם ישראל ועברו להשתייך לכנענים. מתקבל גם על הדעת שהישראלים לא יזכירו מקרים כאלה בכתביהם. ההשוואה עם חוקי המוסלמים אינה תופסת. קיום חוקים אצל עם ודת מסויימים אינו מחייב את קיומם אצל עם ודת שונים מאלה, אפילו אם יש דמיון מסויים ביניהם. לצערי, גם אם כל העובדות שציינת נכונות, ההגיון שבטיעונים רעוע ומעוות. העובדה היא שמבחינה תרבותית לא התאפשר לשום אישה בתקופת התנך "לקחת" כל גבר שהוא לבעל, יהיה אשר יהיה מוצאו - ההוכחה לכך קיימת בהיעדר גמור של צירוף המלים האלו שם. הגישה הפטריארכלית היתה חזקה מספיק כדי למנוע מהנשים לקבוע למי יוכלו להינשא. לכל היותר יכלו רק להסכים או לא להסכים. קשה לומר שהאדם דואג ביותר למצב הגנטי של שבטו - אצל היהודים מותר לדוד לשאת לאישה את אחייניתו, וזה מצב גנטי לא בריא ביותר. מעשהו הראשון של כל כובש מאז ומעולם היה להפיץ את הגנים שלו ע"י אינוס נשות השבט או העם הנכבש - הוא אפילו לא דאג לקחת אליו את הנשים או צאצאיו מהן; לא היה אכפת לו אם יעשירו את אוצר הגנים של האויב, או יגדלו בתרבות אויבו, כל עוד הגנים האישיים שלו נפוצים בעולם. מה שמראה שטהרת הגזע לא היתה בראש מעייניהם של הכובשים. לעומת זאת כאשר נמצאה הדרך לגרום לאישה נכריה לעבור תהליך של שינוי תרבותי (גיור), כבר לא היתה מניעה לנישואין אתה - כפי שמראה בבירור סיפורה של רות: ברגע שהכריזה "אלוהייך - אלוהיי", התקבלה בשבט העברי של בית לחם ולא היתה מניעה לבועז לשאת אותה לאישה. להיפך, דווקא סיפורם של בני אלימלך שעברו לגור במואב ונשאו להם נשים נכריות מראה על חילופי תרבויות בלי שום חשש גנטי. היתה זו דווקא האישה היהודיה נעמי שדאגה לשמור על תרבות עמה - כפי שנוהגות לעשות נשים לרוב. (יהודי שהיכרתי נשא אישה נכריה שלא טרחה להמיר את דתה. היא גידלה את בתה כנוצריה לכל דבר בלי שיהיה לאביה מה לומר בעניין). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי האפשרות, והאיסור, אכן הניסוח שלי לא היה מוצלח. מובן שלא /כל/ מה שאפשרי אסור. התכוונתי שלגברים היתה אפשרות ריאלית לשאת נשים נוכריות. והיות שלדת היהודית יש "משהו" (תכף נגיע ל-מה בדיוק) נגד התופעה הזאת, הומצא האיסור. לגבי נערות- כתבתי מה שכתבתי בעיקר בגלל פרשת דינה בת יעקב- התגובה ההיסטרית ממש וחסרת כל פרופורציה של אחיה, וטבח עיר שלמה (למרות שכל גבריה קבלו על עצמם מילה רק כדי לאפשר את נישואי הזוג). וכמו שציינת בעצמך - סביר להניח שהגישה הפטריארכלית מנעה אפשרות של נישואי נערות אל מחוץ לעם. (וכשהאפשרות לא קיימת, אולי אין צורך באיסור מפורש). לגבי השאלה מה בדיוק היה לדת היהודית נגד נישואי תערובת, ראי את המסופר בספר עזרא. "וככלות אלה ניגשו אליי השרים לאמר: לא נבדלו העם ישראל והכהנים והלויים מעמי הארצות כתעבותיהם... כי נשאו מבנותיהם להם ולבניהם והתערבו זרע הקודש בעמי הארצות..." כלומר, טהרת הגנים דווקא כן היתה חשובה לאנשי הדת. לעומת זאת- את האדם ה/פרטי/ זה כנראה לא ממש הטריד, וגברים יהודים רבים אכן נשאו להם נשים נוכריות; הדוגמה שהבאת מ"רות" היא רק אחת מני רבות. (ושוב- התופעה קיימת, ולכן חוקק החוק). יש פה בהחלט פער בין דרישות הדת ומנהגי העם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגברים מותר לצאת החוצה, לנשים אסור. זה כלל נפוץ ומוכר ברחבי העולם הפרימטי - כשהזכר מזדווג עם כל נקבה שנקרית בדרכו - מה שמצליח מצליח. אבל כדי להגביר את סיכוייו להצליח, הוא מגביל את הגישה אל הנקבות ''שלו'' בפני זכרים אחרים. כאשר שימפנזים פושטים על שבטי שימפנזים סמוכים, הם עושים זאת פעמים רבות כדי להביא משם נקבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכר האלפא שם הוא עידו הרטוגזון. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |