בתשובה לאלכסנדר מאן, 24/01/02 11:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לדעתי מאמרו של רוזנבלום עוסק בחילחול או דיפוזיה של תמונת עולם ,שעוצבה בתוך הימין הקיצוני הישראלי,אל מרכז הישראלי או יותר נכון אל מרכזי השיח הפוליטיים והביטחוניים. (אפשר אולי לתאר אותו כאנתרופולוג של השיח הביטחוני הישראלי אם מישהו ראוי לתואר) הוא אינו עוסק בסיבות להיוצרותם של אותם הלכי רוח (וכאן אני מסכים שלצד השני יש יד ורגל בהיוצרות החשכה הנוכחית מסביב) אלא בדרך שהחברה הישראלית בוחרת להתמודד עם המציאות הנתונה. בדרך זו הוא מיצג גישה של חלקים בשמאל הישראלי (אם להשתמש בתויות שפג זמנן) לבחון קודם כול את מערך ערכיהם במנותק מן המציאות הנתונה (ובהתעלם מעולם הערכים של הצד השני בסכסוך) למול עולם ערכים, שהוא תוצר של ערכי ההשכלה המודרניסטים (תמונת עולם הומניסטית מערבית- הגדרה מוצלחת יותר תתקבל בברכה) ידידי מימין יטענו כמובן שיש משום כך התעלמות הרת אסון מן המציאות האיזורית.או סטנדרטים כפולים גורמי אסון. לדעתי כאן טמון מקור כוחה של העמדה הישראלית.וזה היה מאז ומתמיד מקור כוחה של הציונות הקלאסית.שידעה למתן את דרכיה כתוצאה מן המאבק המתמיד למול סולם ערכים זה. גם אם נגזר עלי להלחם מתוקף בחירתי בקיום לאומי יהודי חובה עלי לשמור על צלם אנוש . הגישות הקיצוניות מימין פותחות פתח למדרון שיגרור את החברה הישראלית אל תוך הגורל הידוע של משטרים הטוטלטרים האפלים של המאה העשרים. רוזנבלום עוסק אולי בתיעוד שקיעתו של האתוס הציוני הקלאסי. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |