 |
לפני הרבה שנים, בשיא ההתלקחות של דיון 1571, חבר שלא אנקוב בשמו, המליץ לי להביט ב"אייל". לא אסלח לו על כך לעולם. מיותר לציין שלא הצלחתי לשכנע את ד"ש שאחד הטיעונים ה"מתמטיים" שלו מבוסס על בסיס לשוני רעוע.
כמעט מעולם לא כתבתי בשמי, וגם כאלמוני או בפסבדונים לא חרגתי מהערות קצרות ולעתים נוקדניות למגיבים מוכשרים ממני. הייתי ונשארתי קורא פסיבי, כפייתי במידת מה. בשעות משבר, כאשר עמודי החדשות הרתיעו אותי באלימותם או ברשעותם, העדפתי ללמוד על המתרחש בעקיפין, מפי המגיבים באייל. קיוויתי שיום יבוא ואחרוג מן המסגרת הכחולה, אך כנראה שהמאמר שלי, הממליץ על "ספינות טרופות" של אקירה יושימורה, ומשווה בין הכפר המבודד שבו מתרחש הסיפור לבין מדינת ישראל, לא ייכתב ולא יפורסם לעולם ברקע חום.
למדתי הרבה על היסטוריה ופוליטיקה; נשארתי פיזיקליסט, אבל למדתי מה זו קוואליה והתחלתי לחשוד שיש משהו בפוסט-מודרניזם. התעצבנתי מהטרחנים שנדחפים עם עוד דיון שוקחופשיסטי טפילי, אבל ניג'סתי בעצמי (ללא הועיל) כדי להבין מדוע פנסייה מסובסדת נחשבת כמועילה לשוויון. יצאתי מכליי כשלא הצלחתי להוציא מאיציק אישור שלעתים כדאי לקצץ בתקציב המדינה, או לשכנע את סמיילי שלעתים האינטרס של תאגיד נוגד את האינטרס של לקוחותיו. התחרפנתי מכך שאנשים אינטיליגנטים מאמינים שפוליטיקאים מנוסים אינם יכולים להיכשל. נהניתי משמרנות מנומקת בסגנון הובס, ומביקורתיות אנטי-קולוניאליסטית, ומפשטנות שאינה מוכנה לשקול יותר משני צעדים קדימה. אפילו מלאומנות קסנופובית ומ"טיעון המסירה". ידעתי שאם יש לי שאלה, בנושא כלשהו, כאן תימצא לה תשובה. ידעתי גם שתגובות אקלקטיות ומבולבלות לא תתקבלנה כאן בכבוד.
תודה על הסביבה האנושית, המנשק הגרפי הרזה, העריכה, הסינון, התגובות. למען עתידי המקצועי אבקש להפנות את http://www.haayal.co.il/newstorylist לשומקום. מוטב מאוחר וגו'.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש