בתשובה לארז לנדוור, 19/04/10 12:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נמשיך עם חיפוש הסימטריה: ענת קם לקחה רק מסמכים היסטוריים, שהעידו על שקרים, ולא תכניות מבצעיות או סד"כים? וענת קם עשתה מאמצים להעביר את המידע לחברי כנסת או גורמים אחרים לפני שפנתה לעיתונות? ואכן, נראה שיש הבדל ערכי עמוק בין אלסברג לקם, ובוודאי בין אלסברג לבלאו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מסמכים מהסוג שקם העבירה לבלאו מעצם טיבם כוללים חומרים מסוגים שונים. את המעשה של שניהם צריך לבחון על סמך כוונתם: חשיפת העיוות בהתהלות צה"ל ולא רצון לחשיפת הפרטים הרגישים. פרטים כאלה היו גם כמובן במסמכי הפנטגון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היה סיפור דומה עם העולם הזה שרמז על עסק הביש תוך עקיפה של הצנזורה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן. יש לא מעט אנשים שחיים עדיין במנטליות של שנות ה50. המציאות של המילניום השלישי לספירה עוד תפתיע אותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול לחשוב על כמה שיטות שבהן מי שרוצה להעביר מידע על פשע יכול להעביר רק אותו בלי להיאלץ להעביר גם תכניות מבצעיות ואופרטיביות. ו*אתה* מניח שכוונתה הייתה "חשיפת העיוות בהתהלות צה"ל ולא רצון לחשיפת הפרטים הרגישים." התביעה, כמסתבר, חושבת אחרת. וייתכן אפילו שבית המשפט יקבל את עמדתה, נחכה ונראה. המנטרה "מסמכי הפנטגון" בהקשר הזה היא בדיוק הנסיון לקחת משהו שכנראה לא בדיוק קשור, ולמצוא איזה חוט: הוא הדליף? גם היא! (למרות שהחומר היה אחר לגמרי, וגם על ההאשמות העיקריות היועץ המשפטי חושב שאין בהן ממש). אז לו היו כוונות מסויימות? סימן שגם לה! (למרות שאין שום הוכחות לעניין, חוץ מטענה מגומגמת אחת שלה, וששיטת ההתנהלות שלה הייתה אחרת לגמרי משל Whistleblower). מהות? יוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסתמכות על טענות התביעה בעייתית כשמדובר על מערכת הביטחון. כבר הזכירו כאן מקרים שבהם היא ניסתה לנפח את העניין ולתפור תיק. (מקרה טלי פחימה הוא הבולט ביותר.) ושוב יש להזכיר את תנאי המעצר הקלים יחסית שענת קם נמצאת בהם שאינם תואמים מקרה של מרגל מסוכן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההסתמכות על טענות ההגנה גם היא בעייתית כשמדובר באישום פלילי. ספקולציות עוד יותר בעייתיות, ועל טיעון 'מרגל מסוכן' ומעצר הבית כבר ענו לך מזמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני חושב שמישהו שם לב שה"עובדות" כאן הן טענות התביעה. אף אחד לא ראה בעיניו -אני מניח שגם לא הפרקליטות- את התכניות האופרטיביות-עתידיות של פריסת כוחות צה"ל ואינני זוכר מה עוד נאמר מפי אלון בן דוד ויואב לימור. אם אעלה כאן איזו השערה -יתנפלו עלי בדרישה להוכחות כאילו למישהו יש הוכחות למשהו חוץ מדברי הפרקליטות. בקשר לשלילת ההשוואה של מסמכי הפנטגון למסמכים שגנבה קם: את מסמכי הפנטגון אפשר לראות באינטרנט; מהמסמכים שגנבה קם, אפשר לראות רק מה שנכנס לכתבה של בלאו. לא הייתי אומר שיש הבדל עקרוני. מה שהולדמן אמר על מסמכי הפנטגון משקף אולי גם את מה שמפחיד את מערכת הבטחון: שהציבור יפסיק להאמין לממשל. טווידלדי צודק שיש הבדל בין מסמכי הפנטגון לבין מסמכי אלוף פיקוד המרכז. יתכן שגם כאן יש חומר שמראה על מריחה והסתרה ואף שקרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה שמו לב שיש טענות לתביעה וטענות להגנה ולא מעט דברים שבהן ההגנה לא מכחישה את טענות התביעה. מצד שני, הרבה גם שמו לב שלבסס תיאוריות על מה שאתה לא יודע ואז להניח על סמך אותן תיאוריות מה קורה ואז להתייחס למה שהנחת כאל מוכח מראש, זו שיטה דפוקה לגמרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תמיד סומך על "הרבה". הרבה אולי לא שמו לב שהעובדות מתבררות במשפט. לצערי "הרבה" מתייחסים למה שקורה כאילו שהם יושבים באולם המשפט ולא במלחמת ספינים. דבר שני: משפטים מהסוג שיתנהל נגד קם, נבנה על הצהרות מערכת הבטחון. אם קם תרצה להוכיח משהו על סמך המסמכים שגנבה -היא לא תוכל. לשופטים אסור יהיה לראות את המסמכים מחמת הסודיות. לשופטים אולי כן, אבל לסנגור של קם -לא. אם אני זוכר נכון, היו מקרים בועדת חקירה שלא נתנו לאלוף מתגונן לעיין במסמכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה מאחורי המעשה שעשו הייתה נוראה ורעה מכל הבחינות. קם חפשה משהו שיתאים לכותרת שהם אוהבים: "צהל פועל בצורה לא חוקית ולא מוסרית". היא מצאה מסמכים שעוסקים בנושאים שונים, ואת חלקם פרסם בלאו מעל הכותרת הנ"ל, למרות שבברור מדוקדק שנעשה מאוחר יותר, התברר שהם בפרוש לא מתאימים לכותרת הזאת. כאשר אתה מפרסם כותרת כזאת ואתה מביא מסמכים אוטנטיים, וטוען שהם מוכיחים שהכותרת הזאת נכונה, הרושם הראשון בקרב השומע הוא שאכן מצאת חומר מרשיע. שכן ברור שיש מסמכים שסווגו כ"סודיים ביותר" בידיך, ומאחר שאתה טוען את הטענה הזאת, ושומעים זאת לראשונה קשה להאמין שתטען טענה שבבדיקה יתברר שהיא שקרית. רק בירור, שמטבע הדברים לוקח זמן, מראה שבעצם בצעת הטעייה. יש כאן מספר מעשי נבלה: 1. גניבת מסמכים סודיים ופרסומם - מעשה שעליו יתנו כנראה עושיו את הדין. 2. הטעייה במתכוון של הציבור, לדעתי, או לפחות, למי שדן לקולה: פרסום טענה שקרית ללא בדיקה מספקת של החומר - ברוז עיתונאי. למעשה הנבלה הזה לא הייתה כמעט התייחסות בתקשורת, ולא היה עליה דיון ציבורי מסיבות שלי, לפחות, הן די ברורות. 3. עצם התאווה הזאת לפרסם כותרת כנ"ל שתפגע במדינתך ובצבאך, והחיפוש הבלתי נלאה למצוא חומר כזה, גם באמצעים בלתי חוקיים, הוא מעין יריקה לבאר שממנה אתה שותה.נבלה בפני עצמה, שהמניעים לה לקוחים, אולי, מתחום בריאות הנפש. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |