 |
בראשית היה המאמר של בלאו - האשמות כנגד צה"ל לפיהן פעל בניגוד להנחיות בג"ץ. מסתבר שצה"ל הכחיש את ההאשמות האלה והביא נימקים כה טובים ששכנעו אפילו את היועץ המשפטי השמאלני שאין שום מקום לפעולה משפטית איזו שהיא בעניין זה.
אותם שונאי ישראל שבתוכנו ראו ללא ספק את תגובת היועץ המשפטי הזאת. זה נכון שלא נתנו לה שום פרסום, ובודאי לא פרסום משמעותי. מאמר ובו אנחת רווחה, כשהסתבר שצבאנו פועל כשורה, בודאי לא פרסמו. אבל אפשר להסיק שאכן ראו את תשובת היועץ המשפטי מתוך השתיקה שלהם. כשרעש ופרסום יכולים להועיל למדינתנו ולצבאנו, עדיפה השתיקה.
ואז בא אותו איסור פרסום. שוב גאו המיצים בקיבותיהם (מה שמעיד שבנוסף לשנאה העצמית, גם בחכמה יתרה לא התברכו). שוב אותם דיבורים על "פרשייה ביטחונית" נעלמה שהופיעה במאמר ההוא שאוסרים לפרסם את פרטיה.
ואז הגיע הפרסום. ומה התגלה ? בעניין התלונה כנגד צה"ל אין כל חדש. נשאר החומר שבמאמר ונשארה התשובה הטובה. החדש הוא משהו אחר לגמרי שבחוק קוראים לו "ריגול חמור", ואחרים קוראים לו "הדלפה", אבל הוא חמור, כשם שמעשיו של וענונו היו חמורים בין אם היו "ריגול" ובין אם היו "הדלפה".
אותם שונאי ישראל שבתוכנו מצאו עצמם קצת מבולבלים, כמי שאינם מבינים מה קורה להם. הם חשו כמי שהפסידו את כל הכיף שבשפיכת עביט שופכין על עצמנו. מה קורה כאן ? איך הצליח צה"ל להפוך פרשיה שבה הוא הנאשם לפרשיה שבה נציגים מכובדים שלהם הם הנאשמים ? אבל אחרי כמה צעקות: "לא ייתכן. ספין", חדלו הפרפורים. ושוב עברנו לפרק השתיקה. האסימון ירד. פרשת קם הסתיימה, וכל רעש מיותר רק יביא נזק (לא למדינתונ ולצבאנו, אלא לצד שלהם שנמצא בעבר האחר).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש