 |
|
 |
||
|
||||
 |
את הקטע המופיע למטה כתבתי כ-45 דקות לפני הפיגוע בירושלים. אכן, פיגוע זה בהקשרו הכולל, מלמד כי יש לנו פה עניין עם מצב כולל מנביע טרור היכול מכל בחינה רלוונטית להחשב למנבע-כאוס, ומקורותיו - אנרכיה הרת אסון שיש לעקרה בפעולת בזק ממצה בקנה מידה מתאים. אופייני לתהליך כאוטי הוא נסיון סרק לאכוף סדר מדומה על הכאוס: למשל ריטואל הברור הקבוע, לאיזה אירגון טרור שייכים המפגעים, דבר שהינו חסר הבדל ופשר מכל בחינה רלוונטית. ארשה לעצמי להביא שנית החומר הנדון, מפאת חשיבותו, להערכתי: האנרכייה ההולכת ועולה על גדותיה ברחבי הגדה גוררת סבל רב של האוכלוסיה, וטרור דיפוזי שחלקו מופנה באופן עיוור ופרוע לטבח אוכלוסיה אזרחית. במקום מסתובבים מיליציות וצבאות פרטיים שונים, שרק מגבירים את המהומה ואימתה של האוכלוסיה המקומית - שהיגיעה לתנאי רעב, הגיינה ותברואה ירודה, וחוסר אפשרות עוד ליוזמות כלכליות כלשהן להקלת המצוקה. בנסיבות אלה, מתחייבת התערבות חיצונית מיידית והשבה לתנאים נורמליים. אין הדבר יכול להעשות על ידי כוח בינלאומי המנותק ממציאות האיזור. כך למשל כוחות האו"מ בלבנון, כשלו בהבאת סדר, והאנרכיה השתוללה באין מפרע, במציאות מסובכת הרבה פחות מבחינת הכאוס החברתי ובחבל ארץ זעיר מימדים. סמלי הרשות, שהינם סמלים לכוח מרכזי משליט סדר (כגון הנהגת רש"ף) מטעים ויוצרים אשליה בעייתית המעמיקה את הכאוס. על התהליך להתבצע במהירות הבזק לחסוך סבל מיותר. כוחות רגלים שישתלטו על יעדים חולשים בנקודות מרכזיות, ושיבוש התקשורת באמצעים אלקטרוניים למניעת שפיכת דמים מיותרת, עשויים להיות בעלי חשיבות מרכזית. יש להבין: הססמא שאין פתרון צבאי לטרור הינה הבל מוחלט. בעקבות מלחמת סיני הופסקה פעילות הפדאיון לחלוטין על ידי ממשלות מצרים וירדן. בתחילת שנות ה-70 הופסק לחלוטין הטרור ברצועת עזה. הטרור באפגניסטן, שהיה כה עמוק בתקופת הכיבוש הרוסי, אינו קיים כלל. מדוע? סיבת הפסקתו נעוצה במה שניתן לכנות "סילוק נתיבי תגבור" EREN . כך, באפגניסטן, כל ערוצי התגבור הפוטנציאליים נחסמו בשורה של הבנות של ארה"ב עם פקיסטאן, בריה"מ וכד'. לא התקיימו עוד ברשות הטליבאן נתיבי תגבור ותקוות תגבור מעשיים ופוטנציאליים. הדבר היה שונה ממלחמת אפגניסטאן בתקופה הרוסית, בה היה תגבור כזה מארה"ב ופקיסטאן. לאחר מלחמת סיני נחסמו נתיבי תגבור כזה על ידי שתי מקורות התגבור הפוטנציאליות: מצרים וירדן. יש להבין בהקשר זה כי גם סיוע מורלי הינו מבחינת נתיב תגבור, שהפוטנציאל שלו עשוי להתרגם באחת למספר דרכי תגבור ממשיים. לכן יש חשיבות לבידוד המדיני. גם חלקי אוכלוסיה הפועלים בלא יודעין להגברת סבל שני הצדדים, בנקטם לכאורא את עמדת הצד היריב (כפי שהיה בוויטנאם) עשויות להוות נתיב תגבור פוטנציאלי כזה, ויש למזערו במידת האפשר. מכיוון שהמהלכים המדיניים שנוזמו בעקבות הבנות אוסלו, לא רק שכשלו, אלא שסחפו את האיזור כולו למילכוד דמים מאיים ולאפשרות התגברות הפונדמנטליזם, בנוסף לרגרסיה כלכלית גורפת כלל איזורית, ולאנרכייה וטרור בלתי פוסק, יש לנקוט במהלכים חדשים לאחר שהסדר יושב. זאת מתוך היבט כולל. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |