בתשובה להמסביר לצרכן, 04/04/10 12:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
את השאלה איך בג"ץ יכריע בין הערכה של מומחה שטוען X מול מומחה שטוען Y אפשר לטעון לגבי כל מומחה שהוא. למזלנו, הגישה שלך (הממשלה תקבע איזה מומחה מומחה יותר) לא התקבלה בשום מדינה מתוקנת (משום שאז היא היתה מבטלת את כל מערכת המשפט כאשר המדינה היא צד, פשוט להביא "מומחה" שאומר שהממשלה צודקת, כולל אפילו במשפטים פליליים) והגישה הסבירה יותר (בית המשפט בודק את הסבירות של הטיעונים של המומחים) מקובלת בכל המדינות המתוקנות. זה לא אומר שיש לבית המשפט וטו, רק שיש לו סמכות לבחון את העדויות של העדים שבאים בפניו. ההכרעה היא עדיין של שר הביטחון, אבל אם שר הביטחון מקבל החלטה לא חוקית או לא צודקת, ומנסה לכופף את האמת בעזרת חבר מומחיו, ראוי שמישהו יעצור אותו, זה המהות של האיזונים והבלמים, לא שיש בלמים רק לאחת המערכות, אלא שיש בלמים לכל המערכות, וכולן מאזנות אחת את השניה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
===>"את השאלה איך בג"ץ יכריע בין הערכה של מומחה שטוען X מול מומחה שטוען Y אפשר לטעון לגבי כל מומחה שהוא". ואכן אני טוען את זה לגבי כל מומחה שהוא: לבטחון, לחינוך, לבריאות וכו'. לבגץ אין כלים טובים משל הממשלה להכרעה כזאת ואין סמכות להכריע בשאלות כאלו. לא יעלה על הדעת שבגץ איזו שיטת לימוד עדיפה, אילו תרופות יכנסו לסל, אילו כלי נשק ירכשו וכו', בגלל שהוא מאמין למומחים כלשהם. ===>"למזלנו, הגישה שלך (...) לא התקבלה בשום מדינה מתוקנת" אתה מוזמן להביא דוגמה אחת, מכל מדינה שהיא, שבה בית משפט פסל מדיניות ממשלתית (בבטחון, בחינוך, בבריאות או בכלכלה) בגלל שהוא מעדיף חוות דעת של מומחים המתנגדים למדיניות הממשלה. שים לב: - בגץ יכול לפסול את מדיניות הממשלה בתואנה שהיא מנוגדת לחוק (שהכנסת חוקקה). - הוא יכול לפסול את הפעלת המדיניות של הממשלה כלפי עותר מסוים, בגלל שבמקרה הזה המדיניות פוגעת באותו עותר באופן לא מידתי. - הוא לא יכול לפסול את מדיניות הממשלה בגלל שהמומחים שהיא נשענת עליהם לא נראים לו. ===>"כאשר המדינה היא צד, פשוט להביא "מומחה" שאומר שהממשלה צודקת" זו דוגמה למי שלא יודע לעצור בזמן וליתר ביטחון הולך תמיד על כל הקופה ושופך את המים עם התינוק. הממשלה לא יכולה להביא "מומחה" שאומר שהיא צודקת, כי להחליט מי צודק זה בדיוק המומחיות של השופטים. אבל השופטים לא יכולים להביא מומחה לביטחון, בריאות, או כלכלה כי להחליט על איזה מומחה תתבסס המדיניות הממשלתית זה בדיוק סמכותה של הממשלה. --- אנחנו מתחילים לטחון מים. אם תמצא דוגמה שבה בית משפט פסל מדיניות (לא מקרה ספציפי) בגלל דעת מומחים, אשמח ללמוד משהו, אחרת נראה לי חבל"ז. בינתיים שים לב כיצד מסתיימת עתירה נגד מדיניות ממשלתית בארצנו ("למזלנו"): "דא עקא, עתירה לבית משפט זה לא תסכון לנושאים המועלים על ידי העותר בעתירתו. אין העותר מצביע על החלטה או פעולה מסויימת של הרשות שנעשו שלא כדין והמצדיקות ביקורת שיפוטית של בית משפט זה, ועל כן אין מקום מלכתחילה להזקקותנו לעתירה זו. אשר על כן, אני מחליטים לדחות את העתירה על הסף. " בג"ץ 9285/07 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ואכן אני טוען את זה לגבי כל מומחה שהוא: לבטחון, לחינוך, לבריאות וכו'. לבגץ אין כלים טובים משל הממשלה להכרעה כזאת ואין סמכות להכריע בשאלות כאלו. לא יעלה על הדעת שבגץ איזו שיטת לימוד עדיפה, אילו תרופות יכנסו לסל, אילו כלי נשק ירכשו וכו', בגלל שהוא מאמין למומחים כלשהם." נגיד, למשל, המשטרה מחליטה להאשים אותך ברצח ארלוזרוב. אתה טוען במשפט שעוד לא נולדת כשארלוזרוב נרצח, והפרקליטות מביאה את המומחה שלה לענייני גלגול נשמות, שמסביר להם שהוא קרא את העבר בעזרת עלי תה, והוא יודע שהנשמה של הרוצח התגלגה לגופך, ולכן אתה אשם. כל בית משפט במדינה תקינה (או אפילו תקינה למחצה) היה זורק את המומחה הזה והתביעה הזאת מכל המדרגות, אבל בית המשפט שלך מחוייב לקבל את המומחה של המדינה, ולכן למעשה, אין שום טעם בהליך המשפטי, אפשר פשוט לתת לממשלה להשליך לכלא את מי שהיא תרצה. "אם תמצא דוגמה שבה בית משפט פסל מדיניות (לא מקרה ספציפי) בגלל דעת מומחים, אשמח ללמוד משהו" קרא, למשל, את http://elyon1.court.gov.il/Files/03/520/070/a47/0307... בסעיף 87 והלאה דן בית המשפט בטיעונים הביטחוניים שהעלו העותרים ומקבל אותם בניגוד לדעתם של המומחים מטעמה של המדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"נגיד, למשל, המשטרה מחליטה להאשים אותך ברצח ארלוזרוב..." אני כבר לא בטוח שאתה מגיב לתגובותי. הרי כמעט בכל אחת מהן אמרתי, ואז חזרתי והפרדתי, בין בחינת מדיניות הממשלה לבחינת השפעותיה על מקרה ספציפי. אם אני נאשם בפגיעה במדינה, או עותר נגד פגיעה שלה בי, בית המשפט צריך לשמוע את המומחים של שני הצדדים לגבי המקרה הספציפי שלפניהם. לכן כ*שאני* נאשם ברצח ארלוזורב, מותר לי להביא מומחה שיעיד שזה לא יכול להיות אני. לעומת זאת, אם המומחה של המדינה קרא בקפה שצריך לרכוש עוד 100 F16, האם אתה חושב שבגץ יכול/צריך לאסור עליה לרכוש אותם? (ראה כמה פעמים נמנעת מלענות על השאלה כזאת בבאשר למדיניות בטחון, בריאות, כלכלה, ולהתייחס לדחיה על הסף של בגץ לעתירה בקשר למדיניות חוץ). ===>"בסעיף 87 והלאה דן בית המשפט בטיעונים הביטחוניים שהעלו העותרים ומקבל אותם בניגוד לדעתם של המומחים מטעמה של המדינה." זה נראה פסק דין מעניין, הייתי צריך להביא כדוגמה לטיעוני. בגץ עוסק בשאלה האם חוק האזרחות חוקתי. העותרים טוענים שהוא לא. המדינה טוענת שהוא כן. העתירה נדחתה ברוב דעות (די דחוק). לא הספקתי לקרוא את הכול, אבל בסביבות סעיף 87 לא מצאתי כל עדות מומחים מאף אחד מהצדדים. וגם לא צריך מומחים כי שאלת חוקתיות היא בדיוק תחום ההתמחות של השופטים. השאלה שם היא אם הפגיעה באזרחים מידתית. כי אם היא לא מידתית היא עבירה על חוקי היסוד שהכנסת חוקקה. תראה מה כתוב שם (ע' 65) - זה לא אני כתבתי: "קביעת המדיניות הלאומית וגיבושה לדבר חקיקה היא תפקידו של המחוקק. בדיקת חוקיותה של החקיקה עד כמה שהיא פוגעת בזכויות אדם שבחוק יסוד, היא תפקידו של השופט". ובעמ' 72 (סעיף 90) "לדעת המדינה, הסיכון הבטחוני נובע מבני זוג צעירים השהוים דרך קבע בישראל. זו הערכה בטחונית אותה עלינו להניח כבסיס להכרעתינו". אז עכשיו יש לך את זה מפי הגבורה. מה עוד אתה צריך? כמובן יש מי שיגיד שהשופטים משתפנים כי הם פועלים לפי החוק ולא כמו שהוא רוצה. נו, אז מה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם המדינה קבעה שהמדיניות שלה היא לא לקבל עדות של מומחים חיצוניים? נראה לי (לא שקראתי יותר מדי את הפס"ד) שהחלוקה היא לא בין מדיניות למקרים פרטיים אלא בין שיקולים של עלות-תועלת למידתיות. אם כן, אסור לבג"ץ לקבוע שהריסת בתי מחבלים איננה אפקטיבית, אבל הקביעה שמדובר בענישה קולקטיבית הופכת את ההחלטה ללא מידתית בצורה קטגורית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
- לא הבנתי את השאלה הראשונה. המדינה זה לא בנדאם - כל המומחים הם לגביה חיצוניים. ===>"נראה לי (לא שקראתי יותר מדי את הפס"ד) שהחלוקה היא לא בין מדיניות למקרים פרטיים אלא בין שיקולים של עלות-תועלת למידתיות." גם וגם. חלוקה 1 - מתי בגץ צריך/לא-צריך לשמוע מומחים של העותרים. כשהעניין פרטי והעובדות הנשקלות הן ספציפיות לאדם מסוים, אין למומחים של המדינה יתרון. למשל בשאלה אם אני משוגע, הפסיכיאטר המחוזי והפסיכיאטר שלי שקולים. ומאחר שיש ניגוד אינטרסים ביני כנאשם/עןתר לבין המדינה, צריך לשמוע את שני המומחים. לא זה המצב בעניינים ציבוריים של מדיניות. בעיניינים כאלו (במדינה דמוקרטית) חייבים להניח שהמדינה כבר שמעה את כל המומחים (ואם לא, אז מפנים אותה לעוד מומחה) והחליטה את עצתו של מי מהם לקבל. שים לב גם להבחנה שהנשיא ברק עושה (סעיף 8) בין עותרים בעלי אינטרס אישי לבין "עותרים ציבוריים". (למרות שבעתירה הזאת הם מעורבבים, אין מחלוקת לגבי עובדות ספציפיות של אדם זה או אחר) חלוקה 2 - בין שיקולים של "עלות-תועלת" למידתיות. בשום מקרה, להבנתי, בגץ לא עוסק בשיקולים של עלות תועלת (האם עדיף 2 טנקים או מטוס אחד?), ספירת גופות (אם ימותו 2 או קזיליון) וכו'. המילה "מידתיות" עשויה להטעות כי אנשים חושבים שבגץ שולף סרגל ומודד. שאלת המידתיות היא שאלה ערכית - אין לה מדד אובייקטיבי. לכן גם בדוגמה שהבאת השופטים חלוקים בדעותיהם והעתירה נדחית ברוב דחוק של 6-5. ===>" אבל הקביעה שמדובר בענישה קולקטיבית הופכת את ההחלטה ללא מידתית בצורה קטגורית." הנחרצות הזאת היא סממן של פנאטיזם שכדאי לך להימנע ממנו. תראה בדוגמה שהבאת, ישבו 11 אנשים לא טיפשים ולא מושחתים שעוסקים בנושאים הללו עשרות שנים. הם נימקו את דעותיהם בעשרות עמודים, ובכל זאת לא הצליחו להכריע פה אחד. ואילו הפאנטים - סוגרים עניין במשפט אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי לראות שוב את המחזה של יונסקו. איך 11 אנשים מסכימים לא לחרוג מהמסגרת שצוירה להם והם גם ציירו לעצמם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא אשר אמרתי. הפנאטים סוגרים עניין במשפט אחד בו הם קובעים שהמסגרת ש*הם* מציירים היא הראויה וכל האחרות "כוזבות". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוזמן לפתח קצת את נושא הפנאטים: מיהם, במה הם פנאטים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל מה? אתה עושה את זה מצוין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב שאני אייל אלמוני *אחר*. מומחה חיצוני - מומחה שלא מטעם המדינה. חלוקה 1 - שוב, לא קראתי את כל הפס"ד (כנראה קראתי פחות ממך), אבל אם להתייחס רק לסע' 8, כל מה שברק עושה זה לציין שיש עותרים פרטיים ועותרים ציבוריים. בשום מקום הוא לא אמר שאין זה מתפקידו לעסוק בעותרים ציבוריים. אבל אם ידוע שיש עותרים ציבוריים, אפשר לגשת לפס"ק שלהם ולראות מה רשמו שם. חלקוה 2 - אכן. שום פנאטיזם, סה"כ ניסוח לא משהו. אם כן, אסור לבג"ץ לקבוע שהריסת בתי מחבלים איננה אפקטיבית (עלות-תועלת), אבל הקביעה שמדובר בענישה קולקטיבית הופכת את ההחלטה ללא מידתית בצורה קטגורית [נמצאת בתחום סמכותו (שאלה ערכית)]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לשים לזה לב - ובאמת פיספסתי. - אם השאלה הראשונה חשובה, כדאי שתנסח שוב, כי עדיין לא הבנתי. חלוקה 1 - נכון. שם ברק רק עושה את ההבחנה בין הסוגים. גם אני לא אומר שאין זה מתפקידן לעסוק בעותרים ציבוריים, אלא רק שכאשר השאלה הנדונה היא ציבורית, אין מקום למומחים שאינם מטעם המדינה. כמו שכתב ברק "זו הערכה בטחונית אותה עלינו להניח כבסיס להכרעתינו". כאמור, בכל חקיקה/מדיניות יש פגיעה (או פוטנציאל פגיעה) קולקטיבי. להבנתי, ביקורת המידתיות של פגיעת חוק (כול חוק) בזכויות האזרח היא תמיד בתחום סמכותו של בית המשפט - זה בדיוק התפקיד שלו. הוויכוח למעלה לא היה האם לבגץ מותר לבחון חוקים, אלא אם במסגרת בחינת החוקים עליו לבחון את ההערכות המקצועיות של הזרוע המבצעת (המומחים לבטחון, למשל). אני ו"חברי" הנשיא ברק - שלא נחשב לבלתי נאור במיוחד - טוענים שלא. מאידך, פנאטים "נאורים" טוענים שעל השופטים לבחון גם את ההערכות המקצועיות (וגם את האמ-אמא) של הזרוע המבצעת - אבל אם בגץ לא מקבל את המומחים המועדפים עליהם, אז הם אומרים שהוא פחדן, שפוף, ועלוב. ובכל זאת, לא הבנתי למה ענישה קולקטיבית היא בלתי מידתית בצורה קטגורית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי קונטקס יעזור: אייל אלמוני: נגיד, למשל, המשטרה מחליטה להאשים אותך ברצח ארלוזרוב. אתה טוען במשפט שעוד לא נולדת כשארלוזרוב נרצח, והפרקליטות מביאה את המומחה שלה לענייני גלגול נשמות, שמסביר להם שהוא קרא את העבר בעזרת עלי תה, והוא יודע שהנשמה של הרוצח התגלגה לגופך, ולכן אתה אשם. אתה: בית המשפט צריך לשמוע את המומחים של שני הצדדים לגבי המקרה הספציפי שלפניהם. לכן כ*שאני* נאשם ברצח ארלוזורב, מותר לי להביא מומחה שיעיד שזה לא יכול להיות אני. אני: מה אם המדינה קבעה שאסור לאף אזרח להביא למשפט מומחה שיעיד שזה לא יכול להיות אתה? "ובכל זאת, לא הבנתי למה ענישה קולקטיבית היא בלתי מידתית בצורה קטגורית." אתה מפספס, אני מעלה את האפשרות שהשאלה הזאת - האם ענישה קולקטיבית הינה בלתי מידתית בצורה קטגורית או לא - נמצאת בתחום סמכותו של בג"צ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח, קונטקסט עוזר. ===>"מה אם המדינה קבעה שאסור לאף אזרח להביא למשפט מומחה שיעיד שזה לא יכול להיות אתה?" זו קביעה מצוינת, כי היא תקצר בהרבה את תהלכי השיפוט ותפתור את העומס בבתי המשפט. רק מה, מישהו יעתור לבגץ שהקביעה הזו של המדינה איננה חוקתית ופגיעתה בזכות האזרח להגן על עצמו איננה מידתית. בדיון הזה בבגץ לא צריך מומחים ואני מנחש (אבל לא בטוח) שבגץ יקבל את העתירה. אז המשפט שלי - על רצח ארלוזורוב - יוכל להמשיך כמו שצריך. ===>"אתה מפספס, אני מעלה את האפשרות שהשאלה הזאת - האם ענישה קולקטיבית הינה בלתי מידתית בצורה קטגורית או לא - נמצאת בתחום סמכותו של בג"צ" נכון. פיספסתי. לדעתי האפשרות שאתה מעלה סבירה ביותר. זה בתחום סמכותו של בגץ. אני מנחש שהכרעתו בשאלה הזו תהיה "לא" - לפחות כי 'בלתי מידתי באופן מוחלט' זה אוקסימורן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לפי ההגדרה הכי ממעיטה שיש, האישום הזה לא יחזיק מים בבג"ץ מהסיבה הפשוטה שהוא חורג מדיני הראיות, ואין אף אחד שחולק על זה שאם המדינה פועלת *בניגוד לחוק*, תפקידו של בג"ץ לעשות משהו בנידון (בבריטניה, אגב, נכון ללפני כמה שנים המשהו הזה היה החזרה של העניין לממשלה, שמצידה יכולה הייתה די בקלות לחוקק חוק שמתיר לה את הפעולה הלא-חוקית, וכבר היו תקדימים שלצערי אני לא זוכר). אז אם המשטרה והפרקליטות יעשו את זה, בג"ץ פשוט יקבע בשני משפטים (או, בתקופת חשין, 724 עמודים לפני הערות שוליים) שזה לא חוקי, וסגרנו עניין. עכשיו, תוכל לשאול את השאלה 'ומה אם הכנסת תחוקק חוק שישנה את דיני הראיות, וחוק שיכשיר את שינוי דיני הראיות, וחוק שידאג שמבחינה חוקתית, למרות שאין חוקה, הדבר מכוסה, ולסיום - שינוי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו כדי לסגור את הפינות האלה'. התשובה לשאלה הזו היא, כמובן, שבמקרה כזה האישום ברצח ארלוזורוב יהיה הבעיה הקטנה ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נעשה את זה בקיצור - השלב שבו מסבירים לך למה העמדה שלך לא סבירה ומראים לך שהיא לא מציאותית הוא השלב שבוא אתה אמור להגיד: "סליחה, טעיתי". אם הייתי יודע שאני נכנס לדיון אם דורון שדמי, לא הייתי נכנס. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |