|
||||
|
||||
זה לא רלוונטי למה שאמרתי. כאשר בית המשפט דן במדיניות הממשלה ופוסל או מאשר אותה על בסיס פרשנות רחבה וסובייקטיבית של חוקים מעורפלים, זה אקטיביזם. זה לא בהכרח דבר רע, ואני מנחש שהיית שמח לראות את העליון הולך עם זה רחוק יותר, אבל אני לא מכיר דרך אחרת לקרוא לזה. אם אתה רוצה להגיד שאם בית המשפט אינו עושה את זה אז הוא ''ישן'', אין לי בעיה עם זה, וגם השינה הזו אינה בהכרח דבר רע. |
|
||||
|
||||
הגדרת תפקידו של הבג''ץ הוא להעניק סעד לאדם שמרגיש שנפגע ממעשי השלטון. כשהפגיעה היא בוטה כמו בעניין הגדר, הבג''ץ חייב להתייחס ואינו יכול לדחות את העתירה על הסף. לכן אין כאן שום אקטיביזם. בד''כ כלל ניסה הבג''ץ להתחמק על ידי קבלת הנימוק הבטחוני בלי להטיל בו ספק. עד כאן אין כאן שום אקטיביזם.ברגע שהאחראי על הגדר לא איפשר לבג''ץ ברוב טפשותו להתכסות בסמיכה של הבטחון -וברגע שהיתה פסיקה בין לאומית- היה חייב הבג''ץ- כל בג''ץ- להתייחס לפגיעה. |
|
||||
|
||||
אם כבר, הגדרת תפקידו של בג''ץ היא לדון בעניינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר. הניסוח משאיר לשופט חופש לדון בכל נושא שהוא רואה לנכון, אבל ההחלטה לדון במדיניות ממשלה כזו או אחרת אינה מתחייבת ממנו. לדעתך ולדעת ברק, העליון צריך לחסום החלטות מדיניות כשהם חוצות קווים אדומים, גם אם לא נעשתה עבירה מפורשת על החוק. ההבדל הוא שאתה רואה הרבה יותר קווים אדומים, ומפרש (כמה מפתיע) את הדעה השונה של השופטים כהתכופפות לממסד. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |