|
נראה לי שאולי לא הבנתי את הסיפור שלך ולכן ההודעה שלי יכולה ליצור רושם כאילו אני מחזיק בדעות שאני לא באמת מחזיק בהן. כתבת "הוא והיא ידעו שהיא באה לשם עניין אחד, הוא בחר מראש לעשות דבר אחר ששניהם ידעו שלא לשמו היא באה." לשם מה היא באה, ומה הוא בחר לעשות? ושוב, למה היא לא ביקשה שיפסיק?
ואגב, התשובה לשאלה הראשונה היא כן. צריך לקרות מקרה מאד קיצוני כדי שאישה תואשם בתקיפה מינית של גבר (אם הוא לא קטין או תחת מרותה), ואין ספק שגבר שיגיש תביעה כזאת יראה כבכיין ולא גברי.
מתוך היותי פמיניסט ומתוך דאגה לנשים ולרגשותיהן, אני שב ואומר - התפישה שמסירה כל אחריות מהאישה, מצפה לרמה מוסרית גבוהה יותר מגברים, ובאופן כללי שופטת אותם בצורה שונה על אותם מעשים, מנציחה את השוביניזם ותחושת החולשה של נשים. ובלי קשר לאיך צריך החוק לטפל בזה, אין ספק שהעובדה שנשים לא מעזות לסרב במצב שבדיעבד פוגע בהן היא בעייה חברתית בעלת שורשים עמוקים.
|
|