בתשובה לשוקי שמאל, 21/03/10 1:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוב, אז נמשיך את הדיון החשוב הזה. ראשית, אתה מוזמן לצפות בתוכנית ולהתרשם בעצמך (http://bidur.nana10.co.il/Article/?ArticleID=696599&...) צפיתי ב-13 דקות הראשונות ולא מצאתי בהן דופי מיוחד, אלא אם כן הטענה היא שכל עיתות הפנאי שלנו צריכות להיות מוקדשות לתרבות עילית. גם חזרתי זה עתה משעה במחיצת אחת מגדולות אוהדותיו של פינס. היא אישה יצרנית שמשלמת מיסים, שירתה בצבא, מצביעה נכון ואף השכילה אותי שהשורה "לאן האווזים עפים כשהאגם קפוא" אינה רעיון של סנדרסון (לדבריה השאלה מופיעה ב"התפסן בשדה השיפון"). ואם אין באלו כדי להפיס את דעתך, תתנחם בכך שלפי מידרוג התוכנית, לפחות 6.5 מיליון מתושבי המדינה אינם נוהגים לצפות בה, וזה למרות שהיא משודרת דווקא כאשר H&M סגורים (: |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מקורה של השאלה על הברווזים היא common knowledge שאין common ממנו[*], אבל זו לא הנקודה שדחפה אותי לתגובה. בנוסף אינני מסכים להפרדה המלאכותית בין "תרבות עילית" לבין תרבות "עממית"(?), אבל גם אי-ההסכמה הזו אינה דרושה כדי לערער בנחרצות על הרמיזה כאילו רכילות צהובה היא תרבות בכלל. אתן כמה דוגמאות, שבכוחן להבהיר - אני מקווה - שלא סנוביזם מכתיב את דעותיי בעניין הזה: * השיר החדש של האחיות פיק - תרבות. ראיון יח"צני עליו אצל גיא פינס - לא. * משחק של בית"ר מול סכנין - תרבות. אייטם על חברתו הדוגמנית של החלוץ שלהם - לא. * הספר החדש של יאיר לפיד - תרבות. תמונה שלו במכנסיים קצרים שותה מיץ גואיבות - לא. * העונה החדשה של ארץ-נהדרת - תרבות. משנתו המדינית של אייל קיציס, נפרשת בראיון עומק בהנחיית דוגמנית לשעבר - לא. [*] ובחורף הנוכחי מצאתי את התשובה: לשום מקום. הם נשארים באגם, מדדים על הקרח, ונראים מאד מבולבלים. קצת עצוב. אבל גם קצת מצחיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם לא נודדים ברובם? מה הם אוכלים בחורף, תולעי קרח? אני דווקא מאוד מאמין בפירוק התרבות לגבוהה יותר ופחות. לא השקעתי בזאת מחשבה אבל אני מניח שזה קשור לצרכים השונים עליהם עונה היצירה/מופע הבידור, לכישורים הנדרשים וכן לדירוג לפי ערכים תרבותיים אובייקטיביים, פחות או יותר, עליהם ניתן להתווכח כפי שנעשה כבר אלפי שנים. לא השקעתי בזאת מחשבה כי אישית אני לא מרגיש מחוייב לדירוגים הללו, גם אם לעיתים אני מסתייע בהם כשבא לי להנות ממשהו "על רמה". יעידו על כך הספר הלפני אחרון שקראתי - "הים" של ג'ון באנוויל (http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?...) והאחרון - "תהפוכות" של דניאל סטיל ממנו נשברתי בתום הפרק השני - אבל נתתי לו הזדמנות כיצירה ספרותית, למרות שכבר מלכתחילה ניתן היה להעריך שערכו הגדול הוא דווקא כחומר בעירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''לכישורים הנדרשים'' - כדי ליהנות ממנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן ברווזים (http://www.mp3music.co.il/lyrics/6399.html) ולא אווזים. הנה הם: http://1x.com/photo/20807/ (אתר מומלץ לחובבי צילום ומי שעוד לא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה צילום?! וואו, באמת וואו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב הצילומים באתר מגיעים לשם לאחר עיבוד בינוני עד כבד, דבר שיכול לצרום במקרים מסויימים. עדיין, היצירות שם מעוררות השראה ביכולת יוצריהן ללכוד (בצילום) ולזקק (בעיבוד) רעיונות אמנותיים, טבעיים ואנושיים. אחת משאיפותיהם של צלמים רבים היא שתמונה שלהם תתקבל לאתר הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זה קצת פחות מרשים מבחינה טכנית אבל עדיין תמונה מאוד מאוד יפה. קצת גורם לי להצטער על הכיוון שהאומנות הלכה אליו (דגש על המלה לי, אני לא כזה מבין באומנות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לשאול מדוע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. (מדוע מה?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע אתה מצטער על כיוון אמנותי זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטער על הכיוון שרוב האומנות הממוסדת נמצאת בו כי לרוב כשאני הולך למוזיאונים אני לא נהנה ולא מתחבר ליצירות המודרניות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שרבים מרגישים כך. אפשר להתנחם בכך שהאמנות הממוסדת, כלומר זו המוצגת בהיכלות המיועדים לכך ומבוקרת ע"י הממונים לכך היא לא יותר משבריר זעיר מקרב כלל האמנות. לפחות עד שיצליחו לשחזר את ז'דאנוב מתוך חלקי DNA שלו שאולי השתמרו, זה כנראה לא ישתנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה אחד שהתקבל, למי שתהה היכן הסודר העוקב את א0 - הוא בעזה, נדמה לי: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי?! מתי?! היום! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יכול להיות - אין בצילום חבצלות מים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התיקון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכתב עומר, התכניות האלו לא עוסקות בתרבות (לא עילית ולא עממית) אלא ברכילות על "פעילי" התרבות. כמוכן, אין לי שום הערכה מבוססת על רמתם התרבותית והפרודוקטיביות החברתית של צופי התכנית (שאני נמנה עמהם). מה שמפריע לי הוא החשיבות המופרזת וחסרת הפרופורציות שמיחסים לכל הגה ותנועה של אנשי הבידור. נוצר הרושם כי דוגמנים ושחקני הבמה והאצטדיון הם חוד החנית של החברה האנושית. מדוע כל הילדים שואפים היום להיות דוגמנים זמרים ושחקנים ולא מגדלי קישואים, אופי לחם או נגרים? האם אתה משוכנע שאין לכך כל קשר עם העיסוק הבלתי מוגבל בעלילותיהם ואפילו בלבושם של ה"אלילים" הללו? יתכן שאין קשר והתופעות האלו הן בלתי נמנעות. גם כך, האם המצב הזה צריך לשמח אותנו? אפרופו ההקשר שלך, האם אתה באמת סבור שמי שמעביר זמנו במעקב אחרי חיי האהבה של דוגמניות ישראל, ימצא עניין לפנות זמן לנבוכותיו ונפתולי ההתבגרות של הולדן קולפילד? הצופה היצרנית שלך קראה בנעוריה את סאלינג'ר. האם אתה בטוח שהעובדה שבזמנו לא היתה בנמצא אלטרנטיבה דלת משקל וקלה לעיכול כמו התכנית של פינס לא תרמה לכך? האם אתה חושב שגם ילדיה יטרחו לקרוא את ה"תפסן"? הולדן קולפילד בוער בזעם חסר אונים כנגד החברה המנסה לחברת אותו לתוך ערכי מעמד הביניים שעל פיהם היא חיה. פינס מנסה לחברת את צופיו (שרובם ככל הנראה בני גילו של הולדן ק.) על פי ערכים ודפוסים שרובנו לא חי בהם ורוב צופיו לא יוכלו לחיות לפיהם גם אם ירצו בכך מאוד מאוד. צופיו וחניכיו של פינס עשויים להתפתח למבוגרים שתסכוליהם ימשכו הרבה מעבר לגיל הנעורים של הולדן ק. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |