בתשובה לדב אנשלוביץ, 08/03/10 21:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אז אפשר לסכם את הבנתנו? בעיני ליבוביץ: על יהודי להכיר בחובתו. ומהי החובה הזאת: לקבל עול תורה ומצוות - ואלו כוללות את המצווה להאמין באלוהים. וזה מנוגד ומהופך לסברה: שיהודי חייב לקיים מצוות כי הוא מאמין באלוהים. ומה אם יהודי שלא מכיר בחובתו: הוא "לא טוב", "נפולת". הוא יהודי להלכה שאיננו ממש את יהדותו למעשה (משהו כמו יהודי בפוטנציה). ומה עם יהודי דתי שמקיים מצוות לא בגלל הכרת החובה אלא רק בגלל יראת שמיים: הוא יהודי גם למעשה, אבל יהודי טיפש ונלעג. לגבי הקנאות הנוראה, צריך להפריד את סגנונן הדיבור הפרובוקטיבי מן הקנאות הדתית. הסיגנון הפרובוקטיבי - יעיל. כנראה בגלל זה גם אנחנו דנים בהגותו ולא בזו של אסא כשר, למשל. הקנאות הדתית - נוראה. לדעתי הוא היא קנאי מאוד (לדעתי מדי) לדתו. אבל הוא היה ליברל פוליטי: כלומר, למרות שהאידיאל שלו היה מדינת הלכה, הוא הכיר בזכותם של חילונים להתקיים. ובניגוד לממסד הדתי (ו/או הלאומני) שמבקש לכפות את האידיאלים שלו על כולם, הוא הציע שכל אחד יטפל באידיאלים שלו בנפרד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים פחות או יותר לכול. אבל אני חושב שבנקודה שבה יהודי מאמין באמת ובגלל זה מקיים מצוות הוא טיפש ונלעג בעיניו, זה מאד מוגזמם, ואני לא חושב שנכון. אני זוכר שבהרצאה ששמעתי מפיו הוא תאר את כל אלה שמגיעים לבית הכנסת שבו הוא מתפלל, מאנשים פשוטים מאד לאנשים פחות פשוטים, אנשים שמגיעים לבית הכנסת לא בדיוק בגלל אותם מניעים, ולכולם הוא נתן את הכינוי "יהודים טובים" (אולי, בניגוד לי, החילוני, שאולי אינו "יהודי טוב"). הוא לא לעג לאף אחד מהם. אני חושב שדווקא עם עצמו הייתה לו קצת בעייה, ובגלל זה כל התשובות הלא כל כך ישירות והמסובכות בדבר אמונתו (כי בפרוש הוא לא אמר: אני לא מאמין בישות חיצונית שנקראת אלוהים, אלא היה צריך להוציא את המסקנה הזאת ממנו "בכוח"). אני גם זוכר שהוא תיאר איזה תהליך אצלו: בילדותו ובצעירותו הוא קיים מצוות משום שזה מה שנדרש ממנו בבית אביו, מבלי לתת את דעתו לכך. מאוחר יותר הוא המשיך בדרך חיו, אבל אימץ איזו גישה פילוסופית לעניין שבה דבק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"נפולת" אין משמעה "משהו לא טוב". בביטוי של רבין "נפולת של נמושות", כפי שאני מבינה אותו, הנפולת והנמושות מתייחסות כולן ל*חולשה*. לחוסר יכולתם של היורדים לשאת בעול החיים הישראליים. אפשר לטעון שזה עושה להם בעקיפין דה-לגיטימציה, אבל העלבון הגדול (שנשמע כל כך מעליב בזמנו!) הוא בהתייחסות המזלזלת - ירדתם לא כי אתם מחפשים משהו שונה, לא בגלל שקצה נפשכם במתרחש בארץ, ולא בגלל שנראה לכם שתצליחו יותר בחו"ל, אלא בגלל שכשל כוחכם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |