|
אני מצטער על שלוש התגובות הרצופות, אבל משהו נוסף ששכחתי: אם תסתכל בטיוטת החוק שלה 'למניעת כפייה מינית' (שלא הולכת כל-כך רחוק כמו המאמר, אבל אפשר לזהות בקלות את האסכולה שלה), תמצא את הסעיפים הבאים. אחד מגדיר העדר הסכמה חופשית, שלא מתקיימת אם "האישה חסרת ישע, או שהיא שרויה בעילפון, שכרות, סימום, חוסר הכרה, או כל מצב גופני, שכלי או נפשי שאינו מאפשר מודעות מלאה לשימוש המיני המבוצע בה או בנוכחותה, או הבעת הסכמה חופשית.". עד כאן בסדר. עד שמגיעים לסעיף המעניין הבא: "נאשם על פי חוק זה לא יוכל להתגונן בטענה כי האמין שהאשה הביעה הסכמה חופשית לפעילות המינית הנדונה, אם אמונתו של הנאשם צמחה: (1) מתוך כך שהנאשם הכניס את עצמו למצב של טשטוש חושים, למשל עקב צריכת סמים או אלכוהול".
כלומר, אם יש מצב, בו גבר ואשה שתו שניהם, השתכרו ונכנסו למיטה: הוא אנס, והיא נאנסת. למה? כי הוא 'הכניס את עצמו' למצב של טשטוש חושים, אבל היא לא 'הכניסה את עצמה'. היא 'שרויה בשכרות'. אני חושב שגם זה אומר משהו על יחסה של הד"ר קמיר לשיקול הדעת של בנות ישראל.
|
|