בתשובה לשוקי שמאל, 26/02/10 13:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לגמרי לא משוכנעת שכל הבחורים והבחורות הנ"ל אכן שותפים לעניין. יש לי רושם מאוד חזק שבדובאי מחזיקים כחשוד כל מי שהתעטש ליד מבחוח, או ליד הקומה שמבחוח התאכסן בה, או ליד המלון בכלל. העובדה שלכולם יש דרכונים מזוייפים לא מעלה ולא מורידה - כמו שאמרתי, גם המבחוח עצמו הסתובב עם דרכון מזוייף, ולא מן הנמנע שמתרחשות בדובאי שלל עסקאות מפוקפקות, שאינן בהכרח קשורות רק לחיסול. יכולים להגיע לדובאי אנשים, ולהסתובב עם דרכונים מזוייפים, ולא להיות אנשי מוסד1. 1 אני גם כלל לא משוכנעת שאכן יד כוחותנו בחיסולו של מבחוח. היו לבחור אויבים אחרים, ועם כל הכבוד לכך שנמצאו כך וכך בעלי שמות זהים2 בישראל, אינה מעלה ואינה מורידה. וכי אין בעלי שמות זהים באנגליה, אירלנד, ארה"ב ואנז"ק? 2 לחלקם אין כלל דרכונים זרים, אגב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
העובדה שנמצאו בישראל לא מעט אנשים, ששמותיהם זהים לשמות האנשים ששהו בדובאי, שהם בכלי דרכונים זרים מאותן מדינות, וביחס לא פרופורציוני לחלקה של ישראל באוכלוסיית העולם, משכנעת אותי שדי ברור מי רצח את מבחוח. אפשר להאמין בצירופי מקרים קוסמיים כמה שרוצים, אבל בשלב מסוים אני חושב שיש גבול לרמיה העצמית שאפשר להיות מסוגלים לה. כלומר, אלא אם כן אתה בישראל. אז הגבולות הללו נוטים להיות הרבה יותר גמישים. לפני החיסול, אם הייתי שואל אותך מה הסיכוי שמתוך אוסף של כ-30 אנשים ששהו בדובאי בפרק זמן קצר יחסית ונכנסו עם דרכונים מזוייפים, שמותיהם *המלאים* של כתריסר יהיו זהים לאלו של אזרחים ישראלים בעלי אזרחות זרה נוספת, הזהה לזו של הדרכון המזויף, מה היית אומרת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, בכלל ברור שלא מדובר בצירופי מיקרים של שמות דומים, אלא בגניבת זהות. הרי בחלק מהמיקרים גם מספרי הדרכון ותאריכי הלידה היו זהים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי זו רק מקריות! לדעתי מבחוח חוסל על ידי המודיעין הבנגלדשי, הידוע באיבתו לאנשים ששם משפחתם נגמר ב-"חוח". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועובדה שנמצאו גם אנשים, ששמם זהה, אבל אין להם לא דרכון ולא אזרחות, והם, למשל, בחורות, אבל החשוד האלמוני בחיסול היה דווקא בחור. אני לא יודעת אם חיפשו באותן מדינות של מחזיקי הדרכונים אנשים בעלי שם זהה. לצורך העניין, כן. יש פול קילי (Paul Kealy) בארץ, והוא שיפוצניק שגר בקיבוץ נחשולים, אבל יש גם פול קילי באירלנד, והוא נולד, חי ועובד באירלנד (כמנהל השקעות), ודף הלינקדאין שלו קריא לכל דורש. ויש גם פול קילי בבריטניה, שכתב את הספר הזה ולא, הוא לא שיפוצניק בקיבוץ נחשולים בשעות הפנאי שלו. חוץ מזה, לי נראה שהתקשורת בארץ ניסתה למצוא הוכחות בכוח. והנה דוגמא: דניאל ברוס. אם חד-הורית מקריית אתא. אם תדפדף כאן בצילומי הדרכונים, תגלה שהמתנקש גונב הזהויות, (אם הוא מתנקש גונב זהויות) נשא תעודה ע"ש דניאל *יהושע* ברוס. כן. הבדל קטן. אבל מניב עוד כותרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, יכולת הרמיה העצמית מרשימה מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כדאי ללכת לפינה הזאת. א. איש מאלו שזוהו לא הופיע, טען שאכן היה בדובאי ובכ"ז אין לו שום קשר עם הפרשה. ב. ישראל כבר הודתה שזה מעשה ידיה. שליחיה של מדינת ישראל יכלו להכחיש כל קשר ל"פרישתו" של ה"צדיק" הנ"ל ובכך לחסום במידה רבה את טענותיהם של ה"קוזאקים" הנגזלים של אירופה. הדבר היחיד שיכלו הללו לעשות הוא להצהיר שאינם מאמינים למדינת ישראל. האם עולה על דעתך שמר ליברמן וחבריו יכלו לוותר על הקריצה המתבקשת ועל ההזדמנות להופיע בפני מצביעיהם כקוזאק השיכור של השכונה המחסל ערבושים לארוחת הבוקר? ג. הדובאים הצטיינו כל כך בחשיפת כל הרשת הישראלית לדורותיה, פשוט משום שכל משתתפי מסיבת הכיתה הזאת הקפידו להשתמש בדובאי בכרטיס אשראי משוך על חשבון מסויים בבנק אמריקאי-אינטרנטי בשם "מטא-בנק". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. כמדומני, ישראל לא הודתה בדבר. ג. לא כל המשתתפים. כמדומני, רק 15 מהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאפשר להניח שאם ישראל לא הייתה מעורבת בשום צורה בחיסול הזה, אז כבר הייתה הצהרה רשמית על כך. השתיקה המוחלטת של ישראל יכולה רק להתפרש כחשש מפני הכחשה גורפת מצד גורמים רשמיים שעלולה מאוחר יותר להתברר כשקרית... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי דווקא נוח לישראל לשמור על עמימות, למרות שאין זה מעשי ידיה? למשל, יתרון אפשרי הוא חיזוק יכולת ההרתעה הישראלית, חינם אין כסף. מצד שני, הנזקים אינם גדולים כל כך. המדינות המעורבות אינן מאשימות את ישראל בגלוי, רק "מבקשות הבהרות". אשר לריבוי השמות הישראלים בדרכונים - לא נראה לי מופרך להניח שמבצעי הפעולה ביקשו להפליל את ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לישראל סיבה נוספת שלא להכחיש, גם אם היא לא היתה מעורבת בהתנקשות: אם ישראל תעשה לעצמה מנהג להכחיש את חלקה בהתנקשויות כאלו ואחרות, הרי כל התנקשות שישראל *לא* תכחיש את חלקה בה, תשויך לה באופן אוטומטי (ובצדק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, הטקטיקה היעילה ביותר היא להכחיש באופן אקראי התנקשויות ברחבי הגלובוס (קראתי ששגרירת ישראל באו"ם אמרה שישראל תרדוף "כל טרוריסט באשר הוא", והבנתי שגם הנתיב הזוהר, הנמרים הטמילים והמוג'הידין חאלק על הכוונת של המוסד). השאלה היא מהי ההתפלגות האופטימלית של ההכחשות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אלא אם אלה שזוהו, ואין להם קשר לפרשה, היו שם עם עניינים מפוקפקים משל עצמם, בדרכונים לא-באמת-כשרים, אבל לא לשם חיסול חסיד אומות העולם דנן, אלא לעניין אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהרחקנו לכת יותר מדי בעניין הזה וכפי שהעיר לי בצדק רון בן יעקב מדובר בעניינים מבצעיים. הייתי רק רוצה לחזור על טענתי המרכזית: עניין מספר המשתתפים אינו טכני. גם אם המספר הגדול הוא אילוץ מבצעי, נותרת בעינה השאלה, האם צריך לבצע פעולה כזאת שיש לה כל כך הרבה שותפי סוד וכרוכים בה סיכוני הסתבכות כל כך מרובים? התשובה על השאלה הזו יכולה להביא לשאלה חשובה יותר: האם המוסד הישראלי לא "תפח מעבר למידה" הטובה לישראל והתמכר למנה גדושה של בטחון מופרז וחוסר זהירות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה "כל כך הרבה"? יש הרבה שאלות חשובות שישראלים צריכים לשאול לגבי המוסד, אבל ההתעסקות במספר הסוכנים הנשלחים לחיסול נראית לי מוזרה. אנחנו לא יודעים כמה אנשים באמת השתתפו במשימה הזו, כמה היו נחוצים ומה השיקולים שהובילו להחלטה על המספר, או כמה נהוג לשלוח, במקרים הנדירים יחסית כאשר המוסד מבצע התנקשות. הפרטים האלה הם לחלוטין טכניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אנסה ניסוח אחר: האם אנו מוכנים לקבל שארגון ביון חשאי אינו מסוגל לתכנן מבצע חיסול חשאי מבלי לערב מאות שותפי סוד? (חשבון פשוט: עשרות מעורבים ישירות. פי שלוש פעילים לא ישירים ופי שניים אנשים המודעים לפעילות.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי ההפך- הם פשוט שלחו את *כל* מי שידע על המבצע לדובאי, כדי לוודא שלא יפתחו את הפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שנקרא ''מכירת חיסול''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע, וזאת הנקודה שלי. מאחר ואני מניח שאף אחד מהמדברים על הנושא אינו מרגל במקצועו* אין לנו קנה מידה להשוואה. מבצעים חשאיים דמיוניים בתרבות פופולרית מערבים מספרים קטנים של אנשים, אבל זה לא מלמד על העולם האמיתי. * אם אתה מרגל במקצועך, אני מקבל את דעתך ואשמח אם תכתוב יותר על הנושא. אני מבטיח לא לספר לאף אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה מחסלים צריך בשביל מבחוח אחד? שיחה עם רפי איתן |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |