בתשובה לראובן, 24/02/10 18:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למרות ש"תעריפון" כזה עשוי להראות מגוחך (או לפחות אני התרשמתי שזו היתה הכוונה), הרי שלמע״ד זו אכן הדרך הנכונה לבחון את השאלה. יש להוסיף קצת יותר "בשר": למשל מגיפת שפעת היא לא שאלה בינארית: אפשר לומר כמעט בוודאות שתהיה כזו (בלי להכנס לשאלה ה"איכותית" באיזה שלב קוראים לזה מגיפה, הרי שבכל שנה עבורה יש נתונים חלו ומתו אנשים משפעת), כך שכשבאים להצמיד הסתברויות לכל רמת "נזק" יש הסתברות משלה. אני למשל חושב שהסיכוי שלמגפת שפעת יהיה "נזק" של 7% (מהאנושות מתים) הוא חלקיק פרומיל, אבל אין למה שאני חושב הרבה משקל. אנשים בארגון הבריאות העולמי ובמשרדי הבריאות של כל מדינה מפותחת שוקדים על אומדנים אקטואריים כאלו בצורה יותר ויותר מבוססת, ובהתאם לכך מחליטים מה, מתי ואילו אוכלוסיות לחסן. מצד שני, אירועים כמו *גרם שמיימי פוגע בכדור הארץ ומשמיד את האנושות*: למרבה הצער ההסתברות כאן גדולה באופן משמעותי מ-0, אבל (שוב) למרבה הצער מניעה כאן אינה שאלה של מיליארדים ואפילו לא טריליונים: אין בידינו כיום טכנולוגיה לגלות גרם כזה בזמן, וגם אם הייתה, אין לנו יכולת למנוע התנגשות כזו ( http://en.wikipedia.org/wiki/Cretaceous%E2%80%93Tert... ). זה דוגמה למצב שגם החילונים מתפללים, לא בגלל שמאמינים שזה עוזר, אלא משום שאין שום דבר יותר טוב שאנו יכולים לעשות. נושא ההתחממות הגלובאלית הוא באמצע: אם אתה מקבל כמוני את התיזה שהאנושות מהווה כיום סוכן אקולוגי בעל משקל מספיק להשפיע, מסקנה כמעט טריויאלית היא שאנו יכולים גם לשנות את הרמה ואפילו הכיוון בו פעולותינו משפיעות. אני אישית לא חושב שיש להסתפק בהפיכת הגורמים דרכם אנו משפיעים, כלומר הקטנת פליטת גזי החממה. אני מאמין שבנקודת זמן זו יש לחקור ברצינות גם פעולות יותר דראסטיות: הגיע הזמן שנבין שאמרתו העתיקה של מארק טוויין ("כולם מדברים על מזג האוויר אבל אף אחד לא עושה כלום בנידון") כבר איננה נכונה: הן בכוונה והן בלי כוונה אנו עושים *המון* בנידון, והגיע הזמן שזה יהיה בשליטה ולא כמו 10000 הקופים שמקישים להם על מקשי המקלדות. יש דברים רבים שניתן לחקור כאן ברצינות, החל מזריעת האטמוספירה העליונה ברפלקטורים (מיקרוסקופיים או לא), דרך פרישת מסכי צל בחלל, ועד כיסוי אזורים נרחבים על פני הכדור במשטחים מחזירים. (כמעט) בטוח שעשרים או מאתיים הרעיונות הראשונים שייחקרו יובילו למבואות סתומים, אבל לא לעשות זאת זו התאבדות. המכחישנים והניאוקונים מצליחים לגרום לבזבוז זמן ואנרגיה יקרים שצריכים היו ללכת לחיפוש פתרונות, ובמקום זה צריך לשכנע ערימה עצומה של סומים מרצון שיש להקשיב למומחים ולא לשרלטנים עם אג'נדה. ה"מדען הראשי של משרד החינוך" החדש הוא על קו התפר בין סומא מרצון (דב אנשלביץ) ובין "מומחוי עם אג'נדה" (כל אחד ממטיפי קליימטגייט, ומכחישנים מקצועיים אחרים) |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |