בתשובה לMRP, 23/02/10 7:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
>> זה לא ממש נכון... מה לא נכון? אם תקרא את דבריי תראה שמה שאמרתי הוא שאפילו אם יש ספקות, כדי להצדיק חוסר פעולה יש להראות באופן משכנע שפעילות האדם *אינה* גורמת להתחממות. להטיל ספק במחקרים ועל סמך ספק זה להימנע מפעולה זה בדיוק להישאר באמצע הכביש משום שזה שהזהיר אותך מהמק-דיזל לא דייק בדגם או שנת הייצור או כמה כ״ס בדיוק יש לו למק. (ואולי זה בכלל לא מק: יתכן שזו סקניה, כך שבטוח תצדק אם תישאר לעמוד באמצע הכביש). כמו שפתחתי, בוא "ניקח את עניין אחריות האדם להתחממות בערבון": אם ניתן לומר זאת בוודאות של 50% בלבד, מה נכון לעשות? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מאיפה לקחת את הוודאות של ה־50%? בדרך דומה גבי אביטל יכול להצדיק את קיום המצוות שלו. ההימור של פסקל [ויקיפדיה]. בנימוקיך שלך אתה מתעלם מהנזק הנגרם. תחשוב, לדוגמה, כמה נזק כבר נגרם עקב הפסקת השימוש בפראונים שהם חומרים יותר בטוחים, ומעבר לחומרים חלופיים (לצורך העניין נתעלם מהנזק לשכבת האוזון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שלא נכון הוא ש-"לכל היותר יודעת האופוזיציה הזו להטיל ספק או ספקות בחלק מהמתודות ובחלק מהתוצאות". האופוזיציה הזאת יודעת גם לספק תאוריות והסברים חלופיים. ובעיקר לא נכונה האנלוגיה של העמידה על הכביש מול משאית: פעילות ירוקה צורכת *המון* משאבים, מכל הסוגים. ניתן לתעל משאבים אלו לכיוונים אחרים, האלטרנטיבה איננה אי-עשייה, אלא פשוט עשייה בתחומים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו למשל *להתאמץ* לשים את הפלסטיק בפח אשפה רגיל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיים ידידותיים לסביבה לא בהכרח צורכים יותר משאבים - לא במאמץ ולא בכיס (ולעתים אפילו להפך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמאות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זריקת זבל אורגני לגינה מקלה את המסע לפח הזבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם תפסיק לטוס זה יקל על הדיילות. אני בטוח שיש הרבה מקרים שבהם חיים אקולוגיים גם תורמים במישורים אחרים אבל בחשבון הסופי הם עולים בכסף ואיכות חיים. לדוגמה הנה מאמר על דו"ח מקינזי :http://style.nrg.co.il/online/1/ART1/974/519.html שם אומר השר ארדן " צריך להבין שהיישום של המלצות מקינזי מצריך השקעות של מיליארדים, סכום שנתי שגדול בערך פי 20 מהתקציב של המשרד להגנת הסביבה, ורק בעוד 20 שנה נראה את ההשקעות האלה בחזרה" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש נמשל למשל הדיילות ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא היה משל, זאת הייתה דוגמה לקושי שבחיים אקולוגיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש. קודם כל, הגינה והפח הם פחות או יותר באותו מרחק. חוץ מזה, *סתם* לזרוק לגינה זה מגעיל. לקמפסט הוא פתרון עדיף, אבל אז ההתעסקות הכרוכה בכך היא לא מבוטלת ביחס להליכה לפח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלי זה כן ממש, אבל זו לא יותר מראייה אנקדוטלית. ___ הפח הקרוב הוא מרחק 100 מטר מכאן, ערימת הקומפוסט צמודה לבית. בערימות זבל אורגני אין צורך "לטפל". אפשר להניח אותן לנפשן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור התחלה, זה תופס יותר מקום: זריך להחזיק פלסטיק אשפה נפרד עבור הזבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משאב המקום לא נכלל בטענתה המקורית של העפרונית. נראה לי מובן מאליו ש''חיים אקולוגיים'' דורשים, בהכללה, ''יותר מקום''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
... ולכן נראה מובן מאליו שבערים הצפופות "חיים אקולוגיים" הם מותרות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שכן. אם כי בעיר גדולה ניתן, אולי, להתנייד ללא רכב פרטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה יותר מקום? שקיות הניילון אצלי בדירה תפסו הרבה יותר מקום עד שסרגתי אותן לסל1 והתחלתי לצאת איתו למכולת. גם אופניים דורשים פחות חנייה מאשר מכונית. 1בסדר, אז אני לא לגמרי שפויה. אבל לצורך העניין, גם שקית קניות רב-פעמית תופסת פחות מקום משלל שקיות ניילון שמחכות בסבלנות לתורן להפוך לשקיות-פח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''שקיות שממתינות לתורן'' זה רק בגלל שאנחנו בוחרים לא לזהם את הסביבה ולהשתמש שוב בשקיות. שקיות זבל לא עולות הרבה. שקיות מהסופר לא תופסות הרבה מקום באשפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הן עדיין תופסות יותר מקום (בטח לטווח הארוך) מאשר שקית רב פעמית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שקית רב־פעמית תופסת מקום בבית. שקית חד־פעמית לא תופסת מקום בבית אם לא צריך אותה. או ליתר דיוק: אותן. כי צריך יותר מאחת (במקומות שונים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שקית חד פעמית תופסת מקום בבית עד שאתה זורק אותה, ואז היא תופסת מקום בפח אשפה ברחוב, ומשם היא הולכת למטמנה ותופסת מקום גם שם. על פי הצעת חוק של מספר חברי כנסת נכבדים, עולה כי "בישראל נצרכות מדי חודש כ-430 שקיות פלסטיק ברשתות השיווק, כשתי שקיות ליום לאדם. חלקן היחסי של שקיות הפלסטיק מהווה כ-28% מנפח הפסולת המושלכת בישראל ו-7% ממשקלה. פסולת זו דורשת שטחי הטמנה יקרים שהולכים ואוזלים." 1. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטוס עולה יותר מאשר לנסוע באוטובוס או בסירה1, מכונית יותר מאופנים, בגדים יד שנייה פחות מחדשים2, חומר-מיוחד-לניקוי-אבנית יותר מחומץ, להשתמש במים של המקלחת בשביל להשקות איתם את הגינה חוסך בחשבון המים. זה לא דברים גדולים, אבל בשורה התחתונה, במדינות עניות4 אתה רואה, בגדול, פחות זבל3 ופחות בזבוז מאשר במדינות המערב. נקודת המוצא שם היא לא "מה יעשה טוב יותר לכדור הארץ" אלא "מה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו". 1 ואני לא מתכוונת לקו לוד-ניו יורק, אלא לקו תאילנד-לאוס, ישראל-ירדן, דלהי-גואה, קמבודיה-ויטנאם, הונדורס-גואטמלה וכאלה מן. 2 נו, לא וינטאג'. 3 אולי "רואה" זה לא התיאור המדוייק, כי במדינות האלה הרבה פעמים לא *מסתירים* את הזבל. 4 צר עולמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ופה זו הבעיה: אם רוצים להמשיך ולחיות שלא כמו במדינות העניות, זה לא 'חסכוני', והנסיונות להיות ידידותיים לסביבה בלי לחזור לרמת חיים של מדינות עניות, הם נסיונות יקרים מאוד - אפילו אם מניחים הפחתה רצינית בייצור הפסולת (למשל, העלות של הפחתת מספר המכוניות ב-50% אבל הפיכת כולן לחשמליות; העלות של הפחתת כמות ייצור החשמל בישראל והפיכת כולו לסולארי - בשני המקרים ידובר בסכומים אסטרונומיים *עם ירידה ניכרת ברמת החיים*. יש דברים שקל לעשות - אני, למשל, כמעט תמיד רוכב כ-25 ק"מ לעבודה (למזלי, יש שם מקלחת). אני מן הסתם מזהם הרבה פחות מאשר לו הייתי נוסע תמיד לבדי ברכב. כנ"ל העברת הבית שלי למנורות פלורסנט, טיימרים למזגן, וכן הלאה וכן הלאה - אבל היי, במדינות עניות *בכלל אין את המזגן הזה*. אלה, עדיין, פרטים קטנים: הבעיה היא שלהעביר את *כל* החברה למצב 'ירוק' יותר זה הרבה מאוד כסף, ולפעמים - כמו בסיפור התירס והביו-דיזל - ייתכן שזה גורם יותר נזק מתועלת. אז למרבה הצער, זה לא-כל-כך פשוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שאנחנו צריכים לשאוף להתאים את עצמנו לצורת החיים בקמבודיה,1 בסך הכל טענתי ש"חיים ידידותיים לסביבה לא בהכרח צורכים יותר משאבים". אגב, רגע לפני שמבינים אותי לא נכון - אני בהחלט לא מנסה להטיף לחיים נטולי "מותרות" או לחזרה למצב בו היינו לפני חמישים/מאה/מאתיים שנה. הנקודה שלי היא אחרת - אם אנחנו מודעים להשפעות של המעשים שלנו, אנחנו יכולים לשקול בצורה נבונה יותר אם אנחנו מוכנים לשלם את המחיר או לא. וכשאנחנו משקללים את כל הנתונים, מן הראוי (לדעתי) להתייחס *גם* לשאלה הסביבתית.2 1 אכן, צר עולמי. 2 ואם לחזור לדוגמא הקודמת שלי - מדלהי לגואה אפשר להגיע בטיסה ברכבת. קיים הפרש במחיר אבל לא מדובר בסכום משמעותי (במונחים שקליים, כולל חישוב של כל ה"מסביב"), מדובר בחצי יום פלוס אם טסים (להגיע לנמה"ת בזמן לבידוקים, אסיפת המטען, יציאה וכו') לעומת שלושים שעות ברכבת, ומטוס מזהם יותר מרכבת. היות ולא מיהרתי לשום מקום - לקחתי את הרכבת, בין השאר בגלל השיקול הסביבתי. מצד שני, כשהייתי צריכה לבחור בין מעבורת של שלושה ימים לבין טיסה של שעתיים, בחרתי במטוס. אני בהחלט יכולה להבין מי שיבחר אחרת (בשני המקרים), קצת יותר קשה לי עם מי שלא מודע להשלכות של כל אחת מהבחירות שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכלכלן שבי נראה שאילו מחיר הנסיעה במטוס ורכבת היה משקף (גם) את זיהום האוויר, התפלגות השימוש בהם היה אופטימאלית. אילו ה''מודעות הסביבתית'' היתה באמת אפקטיבית העלמה היקרה היתה נשארת בבית וחוסכת הרבה דלק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אילו מחיר הנסיעה במטוס ורכבת היה משקף (גם) את זיהום האוויר, התפלגות השימוש בהם היה אופטימאלית.'' רעיון יפה, אבל זה כנראה לא היה עובד - בני אדם אינם רציונליים (גם) בעניינים כלכליים. שאל את כהנמן (ואם תחכה אז גם את טברסקי). אבל זה מזכיר את רעיון מס הסביבה, שייעודו תיקון הנזקים לסביבה בהתאם להערכת העלות הסביבתית של המוצר או השירות עליו מוטל המס. זה בכל אופן הסיכוי היחיד שאני רואה להפחתת כמות הפירסומים שאני מקבל הביתה. דרך אחרת מצא מכר (לשעבר) שלי. עבור חמישה שקלים ליום ומפתח לתיבה, הוא והבוס שלו, מסלקים את דואר הזבל מן התיבה, מה שמשאיר את בעלי התיבה חסרי אונים כאשר צריך למצוא שיעורי יוגה או פיצה בדחיפות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהולנד מקובל להדביק על תיבת הדואר מדבקה המבקשת ''בלי דואר פרסומי'' ומחלקי הפרסומות בד''כ מתחשבים בזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכן אמרתי שהשיקול הסביבתי הוא שיקול *נוסף* ולא שיקול יחיד. ניסיתי לצמצם במידת האפשר את העליות שלי למטוס, אבל לא ויתרתי לחלוטין את הדרך הזו כשהחלופות היו לא-סבירות (במונחים שלי). לא צריך להיות רדיקלים ולחשוב במונחים של הכל או כלום. במקרה כזה, בדרך כלל התוצאה היא "כלום" כי את ה"הכל" קשה להשיג. גם הרבה (או "משהו") זה לא מעט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופטימלית למי? בהקשר זה, נזכרתי באנקדוטה מ'הכלכלן הסמוי': פעם הוא הגיע לכנס של איזה ארגון סביבה שוחר-טוב, ובכניסה שאלו אותו באיזה אמצעי תחבורה הגיע. הוא שאל למה, והסתבר שהם מתחייבים להגיע לאיזון פחמני: כנגד כל פחמן-דו-חמצני שנפלט בתהליך ההגעה לכנס, הם נוטעים עצים לפי חישוב המאזן את הכמויות. מיד הצהיר הרטפורד בשמחה כי הוא בא מאוסטרליה בספינת קיטור מונעת בסוג הפחם המזהם ביותר הקיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לקבוע מי הצד היותר מטומטם בסיפור הזה, אבל לאחד הצדדים לפחות יש כוונות טובות.השני נשאר בטימטומו ללא עלי תאנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להפך, הוא הביא לנטיעת המוווון עצים, חלקם אולי עצי תאנה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |