בתשובה לדובי קננגיסר, 03/01/02 15:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם אצלי בעבודה יש אנשים שעובדים שבעה ימים בששבוע לעיתים גם חודש שלם מבחירה, אף אחד לא מחייב אותם מלבד המצב הכלכלי שלהם. מה שבמידה ולא היו נותנים להם לעבוד את השבעה ימים הללו הם לא היו יכולים לשלם שכר דירה או את המצרכים במכולת. אין לי בעיה אם זה שהמדינה תחייב עסק לתת כמות מסויימת של חופש בשנה כמו שכבר הוצא על ידי אחד האיילים למטה. או כמו שלמשל בברזיל קיים המנהג שלכל עובד יש אופציה לקחת חודש חופש בשנה בשכר מלא ואו לצבור את החודשיים הללו. הבעיה שלי היא עם זה שהמדינה מחליטה בשבילי מה טוב לי בנושא זה כמו בנושא סמים קלים וכמו בנושאים רבים אחרים שבהם לטעמי אין לה זכות או צורך בהתערבות כלל. המדינה יכולה לקבוע כי כל מי שעובד 7 ימים היום השביעי יחושב לפי תעריף של 200% מה שיגרום למעביד רצון שלא יעבדו אצלו 7 ימים בשבוע. אולם יאפשר למי שרוצה כאשר המעביד בוחר בזאת לעבוד תמורת שכר כפול. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה שלך נעוצה בביטוי "אף אחד לא מחייב אותם מלבד המצב הכלכלי שלהם". זה שאדם נמצא במצב כלכלי קשה זה לא אומר שאפשר למכור אותו לעבדות. עבודה 7 ימים בשבוע היא עבדות. אגב, יעקב אילון, ככל הנראה, יגיש את מהדורת החדשות של ערוץ 10 מידי יום, שבעה ימים בשבוע. מעניין אם זה חוקי לפי חוק שעות עבודה ומנוחה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
It is well-known that show-business does not adher to any kind of labor laws.
The above is an example. The employment of children under working age is another. (Why can't a person sell his children to slavery, yet she can give permission for her child to work in show-business?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית מעולם לא ניתקלתי במצב שבו חויב אדם לעבוד 7 ימים בשבוע . (כמובן שעל אף החוק הרי שאין אפשרות כזו אבל היות וגם כך מאות אנשים ואולי אלפי אנשים עובדים בשבת הרי שהיינו צריכים לראות זאת.) ושוב החוק לא מתחשב בצרכייהם של אילו, במידה והוא היה קובע כי חובה יום חופש בשבוע ללא קשר לשבת הרי שאז יתכן והטענה הייתה נכונה, כרגע הוא מחליט שמי שיהודי לא יכול לעבוד בשבת. למוסלמי החוק הזה לא תופס, אגב בבירור במשרד העבודה בנוגע לעובדים בדואים שלנו לא הייתה להם תשובה והם טענו *שיתכן* שלהם מדובר ביום שישי. האם משמעות זאת שהחוק מפלה את האוכלוסיה הכלכלית החלשה הערבית? ושוב נחזור למה שנרשם כבר. מי שמצבו הכלכלי חלש בדרך כלל ירצה על מנת לחזק את מצבו לעבוד יותר ימים בשבוע. ההפרש בין 3000 ל3500 ש"ח בחודש הוא עצום לאנשים מסוג זה, והם יכולים להרויח את הסכום הנוסף בזכות השבת. המדינה למעשה מחייבת אותם להרוויח פחות בזה שהיא לא נותנת להם לעבוד בשבת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חשבתי שעבדות זה מצב שבו אדם לא מקבל שכר עבור עבודתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו עבד מקבל אמצעי מחיה - אחרת הוא לא ישאר עבד למשך זמן רב. אנשים במצב מסוים, כשאין להם ברירה אחרת, יסכימו לעבוד כל כמות של זמן, עבור כל כמות של כסף. ההבדל בין זה לעבדות הוא לא גדול במיוחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר לדעתך עדיף מצב שבו אדם יאבד את ביתו (כי אין לו כסף לשכר דירה) ובלבד שלא תפגע זכותו ליום מנוחה שבועי. אסור לחייב אדם או להפעיל עליו לחץ שלילי (בניגוד לתמריצים חיוביים) לוותר על זכותו ליום מנוחה שבועי, אבל אם אדם מעוניין מסיבותיו שלו והמעסיק מעוניין בשעות העבודה הנוספות, אני לא רואה בעיה בעניין. כיצד ניתן למנוע מהמעסיק ליצור לחץ שלילי? א. התשלום עבור שעות עבודה ביום המנוחה יבואו בנוסף לשכר הבסיסי שהוא גבוה או שווה לשכר המינימום. ב. התעריף עבור שעות עבודה בשבת יהיה משמעותית גבוה מזה של ימי העבודה הרגילים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם, לשיטתך, זה בסדר מצד המדינה לכפות תעריף 200% ביום השביעי? ומה אם העובד והמעביד מסכימים שביום השביעי ישולם תעריף רגיל? או דווקא נמוך יותר? ומה בכלל זכותה של המדינה להתערב בעניין שכר המינימום? החוקים המסדירים הגבלות על העבודה נוצרו לאחר הטראומה של המהפכה התעשייתית, שבה עבדו אנשים בתנאים איומים ונוראים, מרצונם החופשי (במובן מסויים של המושג). הם מבטאים הכרה בכך שהשוק החופשי נכשל כאן, במידה מסויימת - הוא הביא למצב שאיננו מוכנים לחיות איתו. אפשר, כמובן, לטעון שעדיף כן להרשות 7 ימי עבודה, או רק 5, אבל אם אתה רוצה לחלוק על עצם העקרון, עליך להיות עקבי. כמובן שהרעיון (שכתבת למעלה, וכבר נכתב רבות באייל) לאפשר יום מנוחה שלא יהיה בהכרח שבת הוא עניין אחר, שבו גם אני תומך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכותה של מדינה להשתדל למנוע ניצול על כן קיים שכר מינימום למשל אחרת היו עובדים בארץ גם בהרבה פחות. זכותה של מדינה לראות ניצול כל שהוא באדם שעובד 7 ימים בשבוע וזכותה לדאוג לכך (או לפחות לנסות לדאוג ) כי למרבית האנשים תהיינה אפשרות של יום מנוחה אחד מבלי שיקבלו סנקציות כאילו או אחרות ממקום העבודה. מה שכן בעוד החוק הקיים הוא חוק דתי ואנו מסכימים כי ראוי שהעובד יבחר את יום המנוחה שלו, המדינה לא מונעת מהעובד לעבוד 24 שעות ביממה כל השבוע, דבר שעלול להיות קשה יותר, היא כן מחייבת את המעביד לתת שכר גבוה יותר למי שעובד יותר מאיזה שהו נורמל שהיא החליטה. 8 שעות ביום. למעשה היא אפילו לא החליטה שיש הבדל בין יום ללילה ורשאי כל מעביד לתת גם שכר רגיל לחלוטין בלילה למרות שרובם נוהגים לצפר בלילה , לא כולם עושים זאת. אני כן חושב שעל המדינה לדאוג לאנשיה ובכך להשתדל לתת להם את האופציה לנוח יום בשבוע לא לעבוד 24 שעות רצוף או משהו דומה על ידי זה שהיא מחייבת את המעביד שלא חייב עובד מסויים לשחררו ולתת לעובד אחר שווה לו שכר בגובה נורמלי אותו המעסיק נוהג לשלם. (הבוס שלי למעשה עובד במשך כל שעות היממה וניתן להקפיץ אותו בכל רגע נתון כמעט גם בשעות הקטנות של הלילה בגלל שיש צורך בהוראותיו לפעמים גם בשעות אילו.) אולם אני מצד שני לא מתנגד שכל שעת עבודה בכל יום תהיה שווה ליום אחר וכוח השוק הוא שיחייב מעסיק להעלות את השכר לפי ברירה, זאת אומרת שמי שצריך עובדים בלילה יאלץ לצפר אותם בדרך זו או אחרת , אחרת העסק יסגר. אני בהחלט כרגע לא בטוח כמה אני רוצה שהמדינה תתערב בנושא זה למרות ששוב אני חושב שעד קו אדום כל שהוא שלא ידוע לי מה הוא ראשית אך לא חייבת המדינה להתערב. אגב. אני משתדל להיות עיקבי אולם לפעמים במספר גדול של תחומים יש לי דעות לפה ולשם שלפעמים מתנגשות אחת בשניה, אולם הן עדיין באיזו שהיא צורה מסתדרות בראש. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |