בתשובה לרון בן-יעקב, 18/02/10 21:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הרשה לי להעמיד דברים על דיוקם ולהרחיב מעט. צוקרמן טוען שלשפה המדוברת בישראל שני הורים השווים בהשפעתם1: הלשון העברית לדורותיה והיידיש, שלדעתו אנו עדיין מתכחשים לה. לפיכך, טוען צוקרמן, השפה המדוברת בישראל אינה עברית או עברית-ישראלית אלא "ישראלית". מבחינה מעשית, צוקרמן פוסל כל ניסיון להכתיב דקדוק מלמעלה ובייחוד דקדוק עברי. הנה קיצור הדברים בלשונו שלו: --- "לספר יש שתי טענות מרכזיות: 1. היברידיות: הישראלית אינה שלב אבולוציוני בהתפתחות העברית, אלא שפת-כלאיים חדשה היונקת בו זמנית הן מהעברית, הן מהיידיש והן משפות אחרות שדיברו מחיי השפה. לפיכך, היידיש, למשל, איננה "שפה זרה" ביחס לישראלית, והמלה "אינטואיציה" ("בינת הלב"), לדוגמה, אינה מלה זרה כי אם יסוד מובנה, בלתי נפרד בישראלית. 2. ילידיות: אין שום טעם לכפות דקדוק על מי שדובר את הישראלית כשפת אם מהסיבה הפשוטה שהוא כבר מדבר אותה באופן מושלם, לפי חוקי דקדוק המצויים במוחו. (......) גם אם יש ישראלים - בניגוד אלי - שמאמינים שצריך תקן, יש בכוחו של הספר לגרום להם לשנות את מאפייניו של התקן הזה: הם לא יכולים להמשיך ולהתעלם מכך שדקדוק הישראלית אינו מבוסס רק על הדקדוק העברי. או במלים אחרות, הספר מציע גם ששפת הדיבור לא זקוקה לתקן; וגם שאם יהיה תקן - מדוע הוא חייב להיות עברי?" מתוך: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages//1081451.html -------- להשקפה הזו בעיות אחדות: 1. "ישראלי, דבר ישראלית!" היא קביעה נורמטיבית, ועל כן היא סותרת עצמה. אי-אפשר לפסול עמדות נורמטיביות בעמדה נורמטיבית, ועוד להמשיך ולטעון שאין מדובר בעניין פוליטי אלא באמת היסטורית או מדעית. תפקידו של הבלשן אינו לתאר את השפה בהיעדר מוסדות המשפיעים עליה, אלא לתאר אותה כמות שהיא. ראה, למשל, את הדברים שכתב גבי דנון בעניין זה: http://www.gabidanon.info/heb/index.php/archives/58#... 2. למעשה, אין כל דרך להפריך רבות מהאנקדוטות של צוקרמן בדבר השפעות היידיש. כך, למשל, מהפוסט של דנון עולה שהיעלמות צורת הזכר של שם המספר מתקיימת גם בדיאלקטים רבים של ערבית מדוברת. הפתרון לבעיה זו, לפי צוקרמן, הוא "עקרון החפיפה" שהוא מצא לפיו "ככל שיסוד ש"ביקש" להיכנס לעברית היה משותף להורים רבים יותר של הישראלית, כן היה לו סיכוי רב יותר למצוא בה דריסת רגל". אמנם הרעיון נראה נאה, אך לאמיתו של דבר הוא רק מקטין עוד יותר את הינתנות התאוריה להפרכה. 3. וכמובן, הבעיה העיקרית, שאליה התייחס גם שוקי שמאל, היא הטריטוריאליות של המשנה כולה. צוקרמן אמנם משוכנע שהוא העלה רעיון מהפכני, אך בפועל כמעט כל הלשונאים (וודאי שכל הבלשנים) שחקרו את העברית הישראלית התייחסו להשפעות היידיש עליה. בתשובה על כך צורקמן טוען שהם לא "התייחסו מספיק". נו שוין. -- 1 למיטב הבנתי צוקרמן מסווג את יתר השפות שהשפיעו על העברית כ"משפיעות" ולא כ"הורים". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שיש כאן שני דיונים, האחד על שורשי ומבנה השפה העברית והשני הויכוח בדבר "כפיית דקדוק." אם כי ברור שבמישור מסוים שני הדיונים מתקשרים שווה אולי להפריד ביניהם לשם הדיון. בקשר לשאלה השניה - טהרנים מול דוברים ילידים - אני חושב שזו שאלה פחות מעניינת וגם לא כל כך יחודית לישראל ולעברית, ומי שנהנה להתוכח על זה, אדרבא. בקשר לשאלה הראשונה, אני מבין קטן מאד בבלשנות ולא התמצאתי במיוחד בנושא השורשים הבלשניים של העברית בת זמננו ("הישראלית" אליבא דצוקרמן). לכן טענה שגם מגובה בדוגמאות (ואפילו שאין הם משכנעות אותך או שאינן חדשות) שלמשל המעבר המהיר משפה רדומה שיש לה כ 2000 מלים (אאז"נ את המיספר מהספר) דרך לשונאים, בלשנים ודוברים שאינם אמונים על העברית אלא על שפות אירופאיות ויידיש, לעברית המחודשת שיש לה כמה אלפי מלים חדשות שנוצקו בתבניות שאינן עברית (וצוקרמן בספר נותן יותר מאנקדוטות, הוא דווקא הראה דפוסים תיאורטיים שונים), זאת טענה שהעשירה אותי, כחובב. שלא לדבר על זה שאם העברית אותה אנחנו דוברים היא הבת הבכורה של האידיש, זה אמור לחמם קצת את הלב לפחות למי שמשתתף בדיון הנכחי על מותה של השפה והתרבות היידית (אם להפליג באסוציאציות, אז אפשר להזכיר את הסיילונים מ bsg). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה דברים: * בחירתי לתאר את הדוגמאות והתהליכים כ"אנקדוטות" אכן לא הייתה במקומה. ניסיתי (ונכשלתי) לומר שהערך שלהם כמקשה אחת הוא בעייתי משני טעמים: ראשית, הם הופכים את הדיון לכמותי ובה בעת גם לסובייקטיבי; שנית, הם אינם ניתנים להפרכה * גם לטעמי הדיון על טהרנות-לשונאית מול טהרנות-ילידית לא מעניין במיוחד, ובעיניי, ההתעקשות של צורמן לשלב את שני הדיונים (הבלשני והאידאולגי) מטרחנת את הקורא שאינו מחפש מטיף אלא ידען * בהערת אגב, כשנשמעים טיעונים נגד "כפיית דקדוק", כדאי לזכור שאף מוסד אינו עוסק בכך - לא בתי הספר, לא האקדמיה ולא "פרחי העריכה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקראת הפסח הני"ט מזמין את הקוראים לשתף את אהבתם ליידיש. אחת המגיבות הראשונות כתבה: "אחרי שאמרו לי שאני זפטיג ושיקסע משיגנער, ויש לי שכנה קבעצ'ית נוראית עם בעל ממש נודניק, אני יכולה לתת ליידיש שפיל טוב עם אקסטרה שמאלץ" (האיות מדמיוני; וגם תמיד חשבתי, בעקבות מערכון ישן, שנודניק זה בצרפתית). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |