בתשובה לאסף רומנו, 18/02/10 16:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש כאן עובדה אחת שאפשר רק להדגיש אותה יותר: במחצית הראשונה של המאה ה-20 היתה קיימת תרבות חילונית (לא תורנית) ששפתה היתה אידיש . חלק מן העולים שבנו את היישוב העברי המתחדש בא"י באו משם (וחלק אחר, קטן לא פחות כבר היו דוברי גרמנית, רוסית ופולנית). הציונות שאחד מדגליה היתה השפה והתרבות העברית נלחמה כדי לדחוק את כל השפות הללו לשוליים ולבסס את הדומיננטיות של העברית ביישוב העברי. חלק אחד של המאבק הזה היה פעילות של אגודות וולונטרית (כמו גדוד מגיני השפה העברית) כנגד השימוש באידיש ובשפות אחרות וחלק אחר הקמת האקדמיה בעברית ולא בשפות אירופה (בעיקר גרמנית). אחת העובדות שהפוסט-משהו אוהבים לטשטש היא שהפעילות הזו הגיע לשיא לפני קום המדינה. לאחר קום המדינה הפעילות הזו קבלה צביון ממלכתי ובירוקראטי וכפי שאפשר היה לצפות הפכה בירוקראטית ועקרה. (המדינה הצליחה להלחם באידיש בערך כפי שהיא הצליחה לכפות מס בצורת). העניין היה שהיו קבוצות רחבות מאוד ולאו דוקא דתיים שזו היתה שפת האם שלהם ושום פקיד במשרד החינוך או במשרד רוה"מ לא יכל לשנות זאת. על אף כל מיני הצקות וטירטורים, האנשים האלו המשיכו לצרוך את התרבות-בידור שלהם בשפה לה היו רגילים. העניין הוא שבא"י (כמו ברוסיה ובארה"ב)) אף פעם לא היה קיים חינוך בשפת האידיש (למעט במובלעות החרדיות) ולכן קהל צרכני האידיש הלך והדלדל באופן גנרי. אפשר לשער שחלק מן האנשים שהיו נטועים עמוק בתרבות האידישאית או שתרבות זאת התקשרה להם עם נעוריהם ובית אבא, חשו די תלושים במציאות העברית. תלושים גם מעצמם וגם מסביבתם. כעת באה כנופיית הרביזיוניסטים הפוסט-ציוניים ומספרים לאנשים הללו שמפא"י המרשעת היא שאחראית למצבם. האשמה זו היא מגוחכת בעיקר מפני שמצד אחד הציונות מעולם לא התיימרה להציל את תרבות האידיש ומצד שני בפועל מה שנעשה כנגד האידיש היה די אמורפי ולא מתואם. בעיני לפעול כדי לשמר ולהזכיר את שכיות החמדה של תרבות אבותינו ראוי לכל שבח. לחטט בפצעים ישנים ולחפש תמיד באותם מקומות, היטלרים גדולים וקטנים, ראוי לגנאי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> במחצית הראשונה של המאה ה-20 היתה קיימת תרבות חילונית (לא תורנית) ששפתה היתה אידיש . סיפור חמוד ולא קשור. לצערי אני לא זוכר את המקור: בתקופה בה מדובר, יהודי שאך זה הגיע לארה״ב יצא לו לטיול ברגל ביום שבת אביבי אחד בסנטראל פארק. על הספסלים ראה פה ושם צעירים יושבים, משוחחים, קוראים בעיתון היידי ומעשנים סיגריה. כשחזר היהודי מן הטיול לבית מארחיו שיתף אותם בחוויותיו: "אכן ארץ מופלאה! אפילו הגויים מדברים וקוראים אידיש!" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב אני יכול רק להוסיף את המנהיג השחור ג'סי ג'קסון שלא לפני הרבה שנים קרא לניו-יורק היימי-טאון (היימי, הצורה האידישאית של חיים, שם יהודי נפוץ). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שנעם חומסקי אמר פעם שהסיבה לכך שהפגישות של התא הטרוצקיסטי ב-MIT לא נוהלו ביידיש היא שאחד הנוכחים היה מעדות המזרח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע כמו פראפראזה על בדיחה עתיקה: ======= ציטוט מהקישור בתחתית ההודעה ========= מספרת הבדיחה היהודית: ישיבת הפּוֹלִיטְבּיוֹרוֹ (הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית) מתארכת מעל למצופה. קַמָנְיֵיב מעביר פתק לטרוצקי שמנהל את הישיבה: "היום אני צריך לצאת מוקדם יותר, יש יֹארְצַיְיט (יום השנה למוות) של אימי ואני צריך להגיד קדיש בציבור". טרוצקי מחזיר לו תשובה: "חכה עד שהגוֹי יצא (לנין/סטלין - בחרו בעצמכם...) ונעשה כאן מניין". הבדיחה הזו שלא מצחיקה אתכם, חוברה בשנים שאחרי המפכה הקומוניסטית. היא מדגימה את מעורבותם הרבה של היהודים בהנהגת המפלגה הקומוניסטית. ======== סוף ציטוט ======== בנוסח ששמעתי בבית אבא טרוצקי מבקש מלנין לצאת מוקדם (יארצייט, קדיש וכ׳ו) ולנין הוא שעונה: "לא חבל על הזמן? אני אצא ויש לכם מניין". קישור: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 526506 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. לא הכרתי את האתר (דרויאנוב נשאר אצל סבתא...) הוספתי לסימניות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |