 |
יש לי כמה הארות:
א. מספר דוברי האידיש בעולם הגיע לשיאו בערך ב-1905-1911 אני חושב ומשם ואילך החלה ירידה.
ב. אחד האנכרוניזמים המשליכים מצב נוכחי אחורה הוא הקישור בין אידיש למסורתיות. תרבות האידיש זכתה לתקופת זהב במקביל להתפשטות ההשכלה והחילון בקרב יהודי אירופה. כחילוני אני מוצא עניין בעיקר בתרבות האידיש החילונית וצריך לזכור שהאידיש היתה גם שפתם של יהודים פחות דתיים וחילוניים לגמרי. התופעה בה האידיש נותרה שפה חיה רק בקרב חרדים (ולדעתים גם שם מדובר במובלעות הולכות ומצטמצמות) היא כבר התוצאה של העלמות תרבות האידיש החילונית.
ג. יש לפנינו תופעה בה האידיש הפכה משפתם של מיליונים ב-3 יבשות לשפה של קבוצות מאוד קטנות של אולטרה-אורתודוקסים, תוך תקופה שהיא בראייה היסטורית כהרף עין. דוקא עובדה זו מצמצמת את חשיבותן של התאוריות הממקדות זרקורים על הבדלים לוקאליים ו"גרגמלים" מקומיים רודפי אידיש.
ד. איני מכיר את הספר שהזכרת, אבל כאמור קצה נפשי בתרבות ה"נרדפים והמקופחים עלי אדמות". מי שמעלה את הרב-תרבותיות על ראש שמחתו וסבור שתקופה טובה באה לתרבות היהודית כאשר אדם בשם גיידמאק רוצה להיות ראש העיר של יהודי ירושליים, שיבושם לו. טוב שהוא לא ביקש להתמנות למזכיר התאחדות יוצאי ליטא ומזרח פולין.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש