בתשובה לדב אנשלוביץ, 17/02/10 17:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה משתמש בתרחיש אפוקליפטי די הזוי שהוא לא באמת רלוונטי לדיון. אתה מתייחס לשאלה כאילו התשובה עליה בינארית: בכל תרחיש נתון של "הגנה עצמית" כל פגיעה ב-X מוצדקת מוסרית, כן או לא? בפועל יש דיון על מה מהווה "הגנה עצמית", במי פגעת, ובאיזו מידה. יש פה הרבה שטח שפור וכל האפיזודות האלו של מבצעים ודו"חות מתרחשים בתוך השטח האפור הזה, ולא בקיצון שאתה בחרת לבסס עליו את השאלה שלך. זו הסיבה שלא רוצים לענות על השאלה שלך ומוצאים אותה לא רלוונטית. אני אעלה תרחיש קיצוני באותה המידה אבל בכיוון ההפוך, כדי לנסות להדגים את הבעייתיות: *נניח*, שבמהלך מבצע "עופרת יצוקה", שיצאנו אליו באופן מוצדק כדי לפגוע בחמאס מתוך הגנה עצמית, קבוצה של חיילים שהייתה מוצבת בתוך אחד הבניינים חבריה - מתוך שעמום או מתוך תחושת כעס ונקם - הייתה יורה בלא-חמושים חפים מפשע בתואנה שהם חשבו בטעות שהם נושאים נשק או שהם נראו "חשודים". האם היה פגם מוסרי במעשי החיילים הללו? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
התרחיש שהעליתי, הזוי רק בעיני מי שרוצה לטמון את ראשו בחול, אבל גם אם הוא הזוי השאלה היא איך לפעול בהנחה שהוא בכל זאת מתרחש, והתשובה על כך מאד בינארית. בתרחיש שאתה העלית בודאי יש פגם בהתנהגות החיילים, שתפקידם לציית לפקודות ולא ליזום ולהחליט בעצמם החלטות כאלה. אני דברתי כל הזמן על התנהגות כל הצבא והמדינה ששלחה אותו כגוף שלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי איך אפשר לדבר על כלל הצבא והמדינה. פשעי מלחמה הם אוסף של מקרים פרטיים. האחריות יושבת על כתפי מי שיושב בראש הפירמידה. מעבר לזה ישנו שטח אפור שהוא לב העניין ולא שני הקיצונים שהעלנו - כשחיילים בשטח עולים בקשר ומזמנים סיוע אווירי כדי לפגוע בגג או קומה בבניין שבה הם זיהו "תנועה חשודה" במהלך המבצע, ומתברר שהם היו נמהרים מדי וחיסלו משפחה חפה מפשע, אז האם מדובר בפשע מלחמה או לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדוגמה האחרונה לא מדובר בפשע אלא בטעות. הכל תלוי בכוונה שמאחורי המעשה. כך גם בסיפורי האונס שהעלה כאן מישהו. אם היה ניצול של סיטואציה המלחמה כדי ''לעשות חיים'' מדובר בכל מקרה בפשע, אך אם הכוונה הייתה הגנה עצמית, השיפוט צריך להיות ייחסי כפי שאמרתי במרוצת הדיון. ובנקודה זו אנסה לסגור את הדיון בעניין זה, ולא להגיב עוד, כי אני חושב שאנו מתחילים לחזור על עצמנו ומבזבזים זמן לשווא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שיש פה חזרה. אני באמת לא מצליח להבין איך ניתן מצד אחד לשלול באופן גורף חקירה של פשעי מלחמה במהלך מבצע צבאי על בסיס הטענה שהמבצע כולו הוא הגנה עצמית ולכן כל הפעולות בו שבהן נהרגו אזרחים חפים מפשע הן בהכרח בלתי-נמנעות ומוצדקות, ומצד שני להסכים שייתכנו מקרים פרטיים של מעשים לא מוסריים שיכולים להעשות במהלך מבצע צבאי שכזה. יכול להיות שפספסתי משהו, אבל אני לתומי חשבתי שכל התחקירים והגולדסטונים למיניהם חוקרים בדיוק מקרים מן הסוג השני, כל מקרה לגופו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושכחתי להוסיף הערה לגבי ה"לא פשע אלא טעות": חוק לא מתייחס רק למעשים שנעשים באופן מכוון לפגוע במישהו, אלא גם לפגיעה בשוגג (ע"ע "גרימת מוות ברשלנות"). מעבר לזה "להוכיח" כוונה כשחוקרים תקרית שהתרחשה במהלך מבצע צבאי נראה לי כמו דבר בלתי אפשרי בעליל עד היום שבו נפתח טכנולוגיה לקריאת מחשבות. נראה לי סביר מאוד שחיילים יכולים פשוט לנקוט בשרירות לב ו/או רשלנות, כלומר פשוט לא להתאמץ יותר מדי לא לפגוע בחפים מפשע, או להפעיל כוח אש מיותר שגורם לפגיעה בחפים מפשע ללא צורך. אחרי הכל מדובר בסה"כ בערבים, שימותו כל החארות הטרוריסטים האלה. לא ככה? אם הסכמנו שיש פעולות שהן לא מוסריות במהלך מבצע צבאי, אז למה אי אפשר לבחון מקרים מסויימים ולהעלות שאלות לגבי האם אותו ירי שהרג חפים מפשע היה או לא היה הכרחי, כל מקרה לגופו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שרובם המכריע של המקרים (ודוגמא מצויינת לכך היא מקרה אימאן אל המס) אינם שרירות לב וגם לא רשלנות אלא פשוט פחד. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |