|
||||
|
||||
ראשית כול, שים לב לפרטים שהוספת בדוגמה שלך: "אי-אז" (כלומר, לא בעקבות הקמת המפעל של אינטל) ומוצר שאין לו זיקה לחתום. אני חשבתי על תרחיש אחר: אחרי שהמדינה תשקיע 400 מיליון דולר במישירין, היא תטפטף מיליון-פה-מיליון-שם לחברות שאין הצדקה לקיומן פרט לרכש המקומי שאינטל תהיה מחיובת לו. כאמור, מכיס לכיס. הדיון הזה החל בקביעתו של דעון אמיר: "אם חלק ניכר מהכסף יושקע בארץ, בתשלומים לקבלני משנה, ספקים וכיוצא בזה, זה משנה את התמונה [לטובה]". מה מטריד אותי? היעדר הבסיס של הקביעה הזו ושל הטענה המשתמעת ממנה: אם אינטל תחויב להשקיע בארץ ההשקעה של המדינה תשתלם. למעשה, יכול להיות מאוד שאם אינטל לא תחויב בכך "אנחנו" נפסיד פחות. |
|
||||
|
||||
בסדר. זה טיעון לגיטימי, ספקולטיבי מעט, שקשה לגבות אותו בדוגמאות קונקרטיות. |
|
||||
|
||||
נכון(!) וכך גם הטיעון הראשוני שעלה כאן. הפלא ופלא - גם פקידי הממשלה הנשענים עליו אינם טורחים לציין כי, בסופו של דבר, זו ספקולציה, ולא משוואות פשוטות וחוזה. אשר לדוגמאות קונקרטיות, מה דעתך על הספקולציה הזו: "המפעל" יקבל סיוע נוסף בשנים הקרובות, לפני שנדע אם הסיוע הנוכחי השתלם. |
|
||||
|
||||
כפי שכתבתי כבר, אתה לעולם לא תדע אם "הסיוע הנוכחי השתלם" - אין כל דרך סבירה לכמת אותה השתלמות פלאית. אם יורשה לי לגזור מכך ספקולציה נועזת משל עצמי: מי שתמך ימשיך לתמוך, מי שהתנגד ימשיך להתנגד, ושלום שמחון ישאר שר החקלאות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |