בתשובה לראובן, 27/12/09 16:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נו טוף, אני מניח שגם לו היו לי שנים עשר ילדים, הדבר לא היה משנה הרבה את המוטיבציה שלי להשתתף במימון טיפולי שיניים לילדיהם של האחרים. לעומת זאת קרוב לודאי שהיה מפחית מאד את יכולתי לעשות זאת גם אם הייתי רוצה בכך. אני בהחלט סבור שהסוגיה הנידונה כאן היא בעלת חשיבות קריטית דוקא משום שטיעונים כמו מה פתאום ליצמן מתערב בסדרי העדיפות של קביעת סל התרופות (הוא רשאי לעשות זאת כמו כל נציג ציבור אחר) והחרדים בכלל לא עובדים ולא משלמים מיסים (אני מניח שרובם עובדים וחלקם אפילו משלמים מיסים) אינם תופסים. ברצוני להצביע על שני טיעונים שנראים לי כן בעלי משקל. א. נראה לי שבסופו של דבר ליבו של העניין אינו בשיקולי סל הבריאות אלא בעמדה שהחברה שלנו מחזיקה בה בנושא ריבוי הילדים. אם החברה סבורה שמשפחות מרובות ילדים הן ברכה לחברה היא רשאית לסייע להן ולסבסד אותן. טבע הדברים הוא כזה שהסיוע הזה הוא כמעט תמיד באמצעים ושיטות לא אופטימליות ותמיד יש נזקים בצידו. מצד שני מי שסבור שהדבר האחרון שאנו זקוקים לו הוא "התפוצצות אוכלוסיה" אינו יכול אלא לראות במהלכים כאלו, צעדים נואלים שנזקי ביצועם בטלים בשישים ע"י נזקי מטרותיהן. ב. בראייה צרה, קרוב לודאי שהתוצאה המרכזית ואולי אף הבלבדית של המהלך תהיה האמרת מחירי טיפולי השיניים ושיפור מצבם הכלכלי של עובדי הענף. זה בפני עצמו לא נזק גדול במיוחד. בראייה יותר רחבה, נראה שיש כאן פגיעה "תת-קרקעית"ביסודות של ביטוח הבריאות הממלכתי. דוקא בימים אלו, בהם נראה כי תכנית הבריאות הלאומית של הנשיא אובמה תבוא לעולם כנפל (ולד שמת בלידתו), צריך לזכור שהרבה יותר קל לחבל ולהזיק לשיווי המשקל החברתי ולמבנים המקיימים אותו מאשר לתקן או להקים אותם. המכשלה היא בחוסר ההבנה של מבנה הביטוח הרפואי הממלכתי. ביסודו מדובר במבנה כלכלי (חברת ביטוח) אשר מספק את הכלים הכלכליים לשירותו של עיקרון חברתי - הערבות ההדדית. דרך הפעולה הכלכלית מבוססת על העיקרון שרבים משלמים מעט על מנת שמעטים יקבלו הרבה. אם סל התרופות היה מורכב מטיפולי שורש, חיסונים נגד שפעת ואקמול להורדת החום, כל חוק הבריאות הממלכתי היה הופך למוסד בירוקרטי, המפרנס את הבירוקראטים שלו, תועלתו כולה שקרית וכל קיומו הוא לעג לשכל הישר (ע"ע ערוץ 1). יתכבדו משלמי המיסים, יחסכו לעצמם את מס הבריאות וישלמו בעצמם לרופא השיניים ולרוקח שלהם. טעם קיומו של הביטוח הרפואי הלאומי הוא דוקא באותו שפיץ של מחלות "אקזוטיות" שעליהן כתבת (ובשפיצים אחרים של כיסי מצוקה). כחברה איננו רוצים להתבזות בכך שהמעטים שאיתרע מזלם לחלות באותן מחלות נדירות שעלות הטיפול בהן מפליגה, יאלצו לחזר על פתחי הבתים או גרוע מכך יתגוללו במחלתם וימתינו למותם. לכן אנו מקיימים את המוסד של ביטוח רפואי לאומי. מהלך של הרחבת טווח המטרות של הביטוח הרפואי הלאומי לתחומים יותר ויותר רחבים הוא מהלך מסוכן במהותו יותר מאשר בפרטיו. הוא מסוכן בעיקר משום שהוא צעד בכיוון של הפיכת המוסד כולו למת מהלך. באותה מידה ניתן היה להשתמש בסל התרופות כדי לרכוש לעיריית תל אביב סוללות של טילי חץ. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי השתתפות חרדים במשק - לא נכון לומר ש"רובם עובדים", אבל יש בהם עובדים. כך שהדימוי שלהם בנקודה זו, דימוי של בטלנות ופרזיטיות כלל-מגזרית, הוא מוצדק רק בחלקו. השתתפות חרדים במשק העבודה קיימת, אך רמת ההכנסה החרדית הממוצעת היא נמוכה מאוד - כחצי מן החילונית, והמיסים בהתאם (כלומר, מס ישיר - מעט מאוד. צריכה עפ"י גודל המשפחות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בימים האחרונים שמעתי כמה פעמים את האמירה כי כמעט כל תשלומי המס במדינת ישראל משולמים ע"י שני העשירונים העליונים. אם זהו המצב, מה לנו להתגולל דוקא על החרדים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(בלי קשר לחרדים) אמנם שני העשירונים תורמים את מירב תשלומי מס ההכנסה, אבל ישנם מיסים עקיפים שמשלמת כל האוכלוסיה (מע''מ, אינפלציה וכד'). הכנסות גדולות יותר יאפשרו תשלום יותר מיסים. גידול בהכנסה של אוכלוסיות לא עובדות גם מוריד את נטל התשלומים של המדינה לאותן אוכלוסיות. ולבסוף, הגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה תגדיל כמובן את גודלם המוחלט של משלמי המיסים בכל העשירונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם החרדים משלמים מע''מ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שלוקח חלק בשוק העבודה אבל לא משלם מיסים או בקושי משלם מיסים משום שהוא מרוויח מעט (רוב העובדים) - אין מה להתגולל עליו, משום שאשמים מעסיקיו שמשלמים לו מעט, או אשם השוק המאפשר לאנשים רבים להרוויח מעט. אבל מי שאינו משלם מיסים משום שהוא אינו לוקח חלק בשוק העבודה - אכן יש מה להתגולל עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש משהו מאוד מרגיז באנשים המתעקשים לחיות ע''פ עקרונותיהם ומאמינים שאחרים צריכים לכסות את המחיר (במיוחד כאשר הם גם טורחים ליחס את התשלום לגורם שלישי טרנסצנדנטלי). יחד עם זאת צריך לזכור שהזכות לחיות ולחפש את האושר ע''פ עקרונותיך היא מזכויות היסוד של האדם החופשי. הסתירה בין שתי הטענות האלו עשוייה לגרום לאנשים להיסחף להכללות, איפיון וייחוס לא הוגנים. יתכן והסטאטיסטיקה מצביעה על השתתפות שאינה הוגנת של החרדים בצרכי הציבור ונראה גם שחלק מן האידיאולוגיה שלהם הופכת את הטפילות לאידיאל. אבל מידע אישי (נולדתי שם), כמעט כל החרדים שראיתי בסביבתי היו אנשי עמל שהשתכרו למחייתם בעבודות שעד היו נראות לי יותר הגונות וראויות מהרבה תעסוקות של העולם החילוני. האנשים הללו לא התנדבו ולא השתמטו לשלם מסים יותר מכל האנשים שאני מכיר בסביבתי היום. התדמית של הטפיל החרדי המתפרע היא לעניות דעתי, יותר תדמית שהיא יציר התיסכול של הציבור החילוני מול הישגי העסקנות החרדית ואזלת היד של השלטון, מאשר עובדת חיים של ממש. הדרך היחידה להתנגד לטיפוח אורח חיים טפילי מבלי לשפוך את תינוק הדמוקרטיה וזכויות האדם יחד עם אמבטיית ההקצבות ותשלומי החלוקה, היא להשיל מעל עצמנו את גלימת ההומאניסט הדואג לשלומו של עולם ומלואו ולהתייצב בגלוי על משמר זכויות הקניין וזכותנו לחיות את חיינו כפי שאנו רואים לנכון. אין צורך לצייר את החרדים כז'ידים של הציונות החילונית. אפשר להסתפק בכך שנאמר שילדים אינם עונש ולהוריהם לא מגיע פיצוי. אם אדם רוצה להוריש את הגנים שלו לתריסר צאצאים, שיתכבד ויטרח לטפל בשיניהם. זכותנו לחיות בחברה שלא תראה לנו ברברית ואשר קיים בה מוסד המאפשר טיפול סביר לרוב החולים בה, יכולה ואף חייבת לגבור על מצוקת טיפולי השיניים של ילדי ישראל. אין זה פסול שסגן השר ליצמן מנסה לשפר את רמת בריאות השיניים של ילדי ישראל או את תנאי הטיפול במוסדות הפסיכיאטריים ואיננו יכולים להפוך את ההתנגדות לכך לאידיאולוגיה. אנו יכולים וצריכים לעמוד על כך שהתשלומים שלנו למס הבריאות גבוהים מדי וטיב השירות שאנו מקבלים נמוך מדי. יתקן כבוד סגן השר את חליי החברה שלנו אך לא על חשבוננו (לפחות לא על חשבוננו בלבד). במידה ואוזני השלטון אטומות לצרכינו, מותר ואף צריך לראות בחוק הבריאות הממלכתי אקט של גזל ואף לתבוע את ביטולו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"אפשר להסתפק בכך שנאמר שילדים אינם עונש ולהוריהם לא מגיע פיצוי" אז אתה נגד קצבת ילדים וחופשת לידה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו שאלה מכשילה. א. בודאי שאיני נגד חופשת לידה. בנוגע לקצבת ילדים המצב יותר סבוך. אשאל קודם מהי קצבת ילדים. האם תקציבים לחינוך ולבריאות הם בבחינת קצבת ילדים או שמא רק תשלום פר ראש יחשב לקצבת ילדים? ב. בכל מקרה, לפי מה שטענתי בתגובתי הקודמת, תשובתי צריכה להיות שאיני מתנגד בעיקרון לשום קיצבה. מה שמעניין אותי הוא כמה זה עולה לי ומה אני מרויח מכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א.לא צריך כל תגובה להמציא את העברית מחדש, קצבת ילדים זה קצבת ילדים ("פר ראש"). ב. המילה " מרויח" מאוד צורמת לי, לדוגמה כשהיה את הויכוח לגבי הכרה במטפלת כהוצאה מוכרת אחד הטענות של המתנגדים היה שהאישה ממילא תצא לעבודה ולכן אין צורך לממן לה את המטפלת. אני מאוד לא אוהב את ההיגיון הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנצל שנשמעתי קצת מתחכם בתגובתי, אך למען האמת ניסיתי לענות לך ברצינות גמורה. נראה לי שהמילה "מרויח" היא חשובה כאן, הגם שיש להשתמש במובן מאוד רחב שלה. גם אחרי שמצמצמים את הדיון לקצבאות פר ראש, הסוגיה עדיין לא פשוטה. יש ויכוח לא קטן אם קצבאות ילדים מגדילות את גודל המשפחות או מקטינות אותם ולכל צד יש את ההוכחות שלו. אם קצבאות ילדים גורמות להגדלת המשפחות, אנו נכנסים כאן ללולאה שבה יהיה צורך בהגדלה מתמדת של שיעורי המיסוי כדי לממן קצבאות גדלות והולכות, כך שאני לא יכול לראות שום "רווח" בתהליך ויש לי כל הסיבות בעולם לפסול אותו. אני מניח שזה למעשה עוד יותר סבוך (האם גידול האוכלוסיה/המשק יכול לממן את עלות הקצבאות?). בכל אופן המילה "רווח" היא מרכזית כאן. לגבי חופשת לידה/ הכרה במטפלות נראה לי שזו הנחה בטוחה שעבודת נשים מצמצמת את הריבוי הטבעי כך שלבטח לא מדובר כאן בבלון המנפח את עצמו עד לפיצוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנצל על הטון המעט נזפני בתגובתי, לא חשדתי בך. אם קצבאות ילדים גורמות להגדלת המשפחות הקטנתם תגרום להקטנת המשפחות שזה גם בעייתי מהכיוון השני, כבר הזכרתי את זה באחת התגובות שלי שהאמריקאים עוד מעט יהיו במצב של המון פנסיונרים על מעט צעירים. מצב כזה הוא מאוד בעייתי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |