בתשובה לסייר, 30/05/00 14:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. ישנה נטיה בקרב קציני צה"ל להיות אריות בקרב ושפנים מול הציבור והממשלה. אני לא מערער על אומץ ליבו תחת אש של עמירם לוין; אני חושב שהוא שפן בכל מה שקשור לאומץ אזרחי. והוא לא היחיד. רחוק מכך. ב. כשהיה אלוף פיקוד, הוא דיבר שוב ושוב על הצורך בהחזקת רצועת הבטחון. אשתו הצטרפה ל"ארבע אמהות", והוא ציין שהוא לא מסכים איתן. אחת משתיים: או שהוא הסכים איתן כבר אז, ושיקר לתקשורת כדי לשמור על תפקידו, או שהוא משקר עכשיו על מה שחשב אז. אני לא מאמין שהוא זכה בהארה אלוהית כשהזדכה על המדים. הדבר הזה קרה ליותר מדי קצינים. ג. שקרנים ופחדנים פסולים לדיון. גם אנשים שהוכיחו רשלנות פושעת פסולים לדיון. לטעמי, שרון ורפול צריכים לסתום את הפה ולא לומר עוד מילה על לבנון. ד. מכתבה בעיתון. לוין לא הגיש תביעת דיבה, וגם לא התלונן שמדובר באי הבנה - עקבתי אחרי הנושא - ועל כן אני מניח שמדובר באמת. אני שמח שאתה מאמץ אמרות לניניסטיות, אבל האם אתה באמת חושב שיש מקום ביחידות עילית לאנשים שלא יודעים לספור עד שתיים? לאנשים שאחראים אישית למותם של עשרות ילדים? אם לא מדיחים על פשלה כזו, על מה ידיחו? ומדוע אתה להוט כל כך להגן על אדם, שכאשר נודע לו שהוא לא יהיה ראש המוסד, איים בזעם "שהוא יפתח את הפה על אהוד ברק"? אם יש לו מה לומר, שיאמר אותו. זו חובתו האזרחית. אני יודע שהוא לא היה אזרח במשך יותר מדי שנים, אבל בכל זאת. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |