בתשובה ליפתח גולדמן, 08/02/10 17:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. עם כל ההסתייגויות המתבקשות מהקונוטציה השלילית של המילה, לא איכפת לי להחליף "העדפה עצמית" באגואיזם. גילוי נאות: אני אגואיסט, כלומר מעדיף את ילדי על פני ילדך. ואתה? 2. נוכל להניח (נדמה לי שתסתכים) ששנינו מכירים בקיומן של ארבע התכונות האנושיות: שליחות, מצויינות, אגואיזם והליכה-על-שתיים. 3. אפשר לומר בהכללה שאילו היו לנו תכונות אחרות, ייתכן שהינו מבססים לעצמינו סדרים חברתיים אחרים. אני מסכים שללא אגואיזם כנראה לא היה צורך בקפיטליזם (כמו שכנראה אלמלי היינו הולכי-על-שתיים, גובה האסלות בבתינו היה אחר). הערה: אני נמנע בכונה מהמילה "מכשילה" כי לזו יש משקל נורמטיבי שאינני מוצא לו מקום בתשובה לשאלה עובדתית כנ"ל. 4. לגבי קביעותן הטראנס-היסטורי של התכונות - אינני יודע. אני מניח שלאורך זמן (רב) דברים משתנים (למשל, נדמה לי שאבותינו הקדמונים לא הלכו על שתיים). מאידך לא ידוע לי על יצור שהיה אלטרואיסט במלוא מובן המילה. אבל לשאלתך, כן - ייתכן שמשקלן היחסי של התכונות ישתנה עם הזמן מסיבות שנות. 5. אני מניח שגם תפיסת "האני" יכולה להשתנות עם הזמן. מה הגבול והתנאים - אינני יודע. --- ושאלה שלא שאלת: 6. האם אנחנו רוצים להיפטר מהאגואיזם (ש"מכשיל"...)? לדעתי לא. אפשר שאנחנו רוצים לחזק את התכונה הזו יחד עם תכונות אחרות - כמו הגינות וסובלנות, למשל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. כאמור, למלה בפני עצמה אין קונוטציות שליליות. לפחות לא עבורי. אין ספק שכל אדם (ואני בכלל זה) אגואיסט במידת מה, ועל פי רוב (ואני בכלל זה) במידה גדולה. 2.כן. ומן הסתם עוד כמה שאין צורך למנות אותן כאן. 3. בסדר. 4 ו 5. כאן נמצא יסוד התקווה שלי. אני מקווה שמשקלו של האגואיזם בתהליך קבלת ההחלטות שלנו ניתן לשינוי. אבל מה שעוד הרבה יותר חשוב: שהאופן שבו אנחנו תופסים את ה"אגו" (ה"אני") שלנו ניתן לשינוי. כלומר: שאנחנו יכולים לפתח (מן הסתם בהדרגה) תפיסת "אני" רחבה המכירה ומקבלת את הזולת אל תוך האני. עד כמה רחבה? באופן פוטצניאלי - רחבה כמלוא מרחב האנושות. באופן אקטואלי זה כמובן לא יגיע אף פעם לרמה הזאת. ככל שנצליח לפתח תפיסה כזאת, נהפוך את הדיכוטומיה אגואיזם-אלטרואיזם לשקרית. השינוי בתפיסת האני שלנו תלוי בהרבה נסיבות כלכליות, חברתיות, חינוכיות ופסיכולוגיות. הבעיה היא כמובן, שבחברה האקטואלית פועלות הנסיבות הכלכליות, החברתיות, החינוכיות והפסיכולוגיות בכיוון ההפוך: ליצירתו של "אני" מצומצם מאוד. אני לא יודע כיצד לשנות את התודעה בלי לשנות את הנסיבות וכיצד לשנות את הנסיבות בלי לשנות את התודעה. זו בעיה גדולה. אני מקווה שבאמצעות כתיבה, הוראה, שיחה, עיצוב אורחות-חיים ולימוד אפשר אולי להביא תיקון מסויים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"אני מקווה שמשקלו של האגואיזם בתהליך קבלת ההחלטות שלנו ניתן לשינוי" (כלומר לצמצום). זו תקווה לגיטימית ואפילו מכובדת. אבל אתה בטח יודע שיש אנשים שמקווים לשינויין של תכונות אנושיות אחרות. יש כאלו שמקווים שמשקלה של האמונה (יהודית/מוסלמית/...) יגבר, אחרים מקווים שמשקלו של הרכיב התועלתני-מטריאלי יגבר, אחרים מקווים להפך שמשקלן יקטן. ועוד כיוצא באלו משקלים של תכונות ונטיות שלא מנינו. בגלל שתקוותך מכובדת בעיני, אני מברך על פעילותך לקידומה (הלא פוליטי!) - כשאתה נאה דורש לאחווה וסוציאליזם, וגם נאה מקיים בקיבוץ עירוני. אבל אני מברך באותו אופן על פעילותו (הלא פוליטית!) של הרבובדיה לקידומה של האמונה - כשהוא מטיף לתרי"ג מצוות ומקפיד בעצמו על קלה כחמורה. אתה עדיין לא הראת מדוע התקווה שלך ליותר אלטרואיזם טובה מהתקווה שלו ליותר אמונה. אז אני מכבד ואוהד את פעילותם הלא פוליטית - כלומר לא כוחנית - של כל בעלי התקוות למיניהם. ונראה לי שקפיטליזם זו הכלכלה הפוליטית שמאפשרת לכול בעלי התקוות לקדם את תקוותיהם במקביל. ===> תפיסת אני "באופן פוטצניאלי - רחבה כמלוא מרחב האנושות. באופן אקטואלי זה כמובן לא יגיע אף פעם לרמה הזאת" אני, למשל, לא שותף לתקוותך שה"אני" יתרחב לכלל האנושות. זה נראה לי "תפסת מרובה לא תפסת". האמת, קשה לי אפילו להעלות על הדעת ייצור כזה – אולי איזה אל...או בהמה. מה שבטוח, ומוסכם גם עליך, שזה "כמובן לא יגיע אף פעם לרמה הזאת". כלומר תמיד יהיו גופים של "אני" ו-"אחר", שיעדיפו כל אחד את עצמו. וכל עוד זה המצב, יהיה הכרח בקפיטליזם - או דיכוי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |