בתשובה לארז לנדוור, 07/02/10 8:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לעומת הווארד זין ואריך סגל שכתבו בעברית. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
התרבות האמריקאית יותר קרובה אלינו מהתרבות היידית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי זה "אלינו"? תלוי מאיזה מוצא אתה. מי שיש לו הורים/סבים מארצות דוברות יידיש, התרבות הזו קרובה אליו, גם אם הוא מתכחש לה. בהקשר הזה, כתבה על חזרה של צעירים אשכנזים לתרבות היידיש: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי הדיבורים האלה על "חזרה ליידיש" הם מוגזמים ואכן התרבות האמריקאית קרובה אלינו הרבה יותר. אני עצמי השקעתי כמה שנים בלימוד שפת היידיש המדהימה אבל על אף היותי אשכנזי פר-אקסלנס משני הצדדים מדובר בלימוד של תרבות זרה. מה יש לי ממורשתי האשכנזית? כמה ביטויים אולי, כמה מאכלים. נוכחותה של תרבות אשכנז מורגשת הרבה פחות מזו המזרחית אולי דווקא משום היותה תרבות שלטת בישראל ואולי משום מחסום השפה. "לחזור ליידיש" פירושו ללמוד אותה בעוד שמורשת מזרחית היא הרבה פחות לשונית, פשוט כי נוצרה שם פחות ספרות כתובה. תרבות מזרחית גם נתמכת בתרבות הערבית שבינינו בעוד שעולם השטעטל אבד לנצח. יש שיאמרו לטובה. אל תיטעו בכל מיני סיפורים נוסטלגיים. החיים בשטעטל היו קשים מנשוא עבור חלקים ניכרים באוכלוסיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מורשת מזרחית היא פחות לשונית? אולי היא פחות כתובה, אבל השפה המדוברת והעשירה-מאוד ממלאת תפקיד נכבד בתרבות זו. (אולי בעצם לא "השפה" אלא השפות המדוברות; שכן קרוביי המבוגרים שולטים ב-2 דיאלקטים של ערבית ובעוד שפה זרה אחת לפחות, בד"כ צרפתית, חוץ מעברית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמת, פחות כתובה. בעצם למיטב ידיעתי מעט מאוד כתובה, ודאי ביחס למה שנכתב ביידיש וודאי ביחס למה שעומד על המדף לקריאה. וזה לא פלא, גם התרבות הערבית הסובבת אותם הפיקה הרבה פחות טקסטים ממקבילתה האירופית. הרומן הערבי, גיליתי להפתעתי לא מזמן, נולד רק בתחית המאה העשרים. מבחינת השפה המדוברת, כמה מיוצאי ספרד/ מזרחים היום שולטים בשפות יהדות זו? יש הרבה פחות תלמידי לדינו או ערבית-יהודית מאשר לומדי יידיש. נראה לי שמורשתם משתמרת ללא המרכיב הלשוני, אולי מן הסיבות שציינתי קודם. תמיכת התרבות הערבית בזו המזרחית והיות אשכנזיות הרוב הדומם והמתאדה בישראליות. מי יגן על הרוב מדומיננטיות המיעוט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יהיו שיאמרו לך שהחיים כאן קשים לא פחות. מה שמטריד אותי יותר הוא שנראה שרק אני מתחלחל מול הגישה המבחילה של ה"מקופחים עלי אדמות": "העיתונאי והסופר הצעיר ניר ברעם דיבר באירוע על "הרצח הכפול שביצעו האשכנזים" - מחיקת התרבות המזרחית והתרבות שלהם עצמם. "בניגוד לתרבות המזרחית שדוכאה בבירור, האשכנזים הציונים רצחו את התרבות שלהם במו ידיהם" מי ישים עפר לפיו של האידיוט הטלביזיוני המלמלם הזה? הורינו (לפחות חלקם) ביקשו לשכוח את תבנית נוף מולדתם אשר הקיאה אותם ולבנות לעצמם מקום ועתיד חדש והנה צאצאיהם רואים בהם ז'דאנוביסטים שלא זו בלבד שרצחו את התרבות המזרחית אלא גם את תרבותם שלהם. ממש גינג'יס חאנים של התרבות. אני פשוט חייב לצטט כאן קטע המביא תמונה קצת פחות היסטרית והרבה יותר שפוייה של העבר, ואפילו אם יהא זה בבחינת קול במדבר מול גל עכור של רביזיוניזם פוסט-תרבותי: "אירוע נוסף שגרר דיון ציבורי סוער הוא הקמת קתדרה ליידיש באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1927 אושרה התכנית לייסוד הקתדרה ליידיש באוניברסיטה, אך זו נדחתה למועד לא מוגדר עקב התנגדות חריפה מצד גדוד מגיני העברית. לקתדרה נמצאו מתנגדים נוספים, דוגמת הפרופסור יוסף קלוזנר, מנחם אוסישקין ודוד ילין. כך קרה שרק בשנת 1951, 24 שנים לאחר אישור התכנית, נחנכה הקתדרה ליידיש בראשותו של דב סדן, מגדולי החוקרים של ספרות היידיש והספרות העברית. באופן מפתיע קמו בארץ אגודות עיתונאים וסופרים דוברי יידיש, ואף יצאו לאור עיתונים בשפה זו. "מועדון הסופרים והעיתונאים ביידיש בארץ ישראל" הוקם בשנת 1928 והוציא – עד שנת 1939 – 19 קבצי ספרות, שירה וביקורת21. מעניין לציין שבמקביל לאיסור העלאת הופעות בשפת היידיש ולמלחמת החורמה בשפה זו, ייסד בארץ המשורר המוערך אברהם סוצקבר, בתמיכתו של שלטון מפא"י דאז, את הרבעון הספרותי החשוב די גאלדענע קייט (שרשרת הזהב). ברבעון פורסמו יצירות ורשימות ביידיש. רבעון זה המשיך להתקיים במשך עשרות שנים, עד לשנת 1998." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא קשור למוצא. לישראלי המודרני, התרבות המערבית (ובעיקר האמריקאית, אם כי לא מבחינת הסיפרות) קרובה הרבה יותר מתרבויות המוצא שלו שלכל היותר הן פולקלור. בוב דילן, ג'וני קאש וניל יאנג נשמעים לאוזני יותר מחזנות, מוזיקה חסידית או שירה ביידיש. הקולנוע האמריקאי של שנות ה30 מעניין אותי יותר מהקולנוע היידי של אותה תקופה. את ג'יי. די. סאלינג'ר ואריך סגל יותר מעניין אותי לקרוא מיצחק בשביס זינגר (כן, אני יודע שגם הוא היה אמריקאי). ובאופן כללי, אורח החיים האמריקאי קרוב ומובן לי יותר מאורח חייהם של יהודי מזרח-אירופה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתבלבל פה בין ''אני'' ל''כולם''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא חושב שארז מייצג בזה נכונה את המצב בקרב רוב מכריע מבני הדור השני לעולי אשכנז, רוב של מאה אחוז פלוס מינוס מבני הדור השלישי, ואולי אפילו רוב מקרב אנשים שבעצמם נולדו שם. הכוונה כאן לפחות לחילונים - אצל החרדים הסיפור הוא אחר, כמובן, ואצל הדתיים הציונים אני לא יודע (ואשמח לקבל ניתוח). נכון שאצל כל אחד ואחת מאיתנו (אני עובר לגוף ראשון, כדור שלישי לגרמניה-פולין) תמצא פיסות אחרות של תרבות אמריקאית בעולמם התרבותי, לא אצל כולנו אלו יהיו דווקא דילן וסאלינג'ר, אבל אני לא מצליח לחשוב אפילו על מישהו אחד מבני דורי, ומתקשה אפילו לדמיין מישהו כזה, שהיידיש והעיירה הם חלק מהמצע התרבותי שהוא גדל עליו (להבדיל מחשיפה מכוונת ומודעת כבוגר, כפי שכתב אור - וגם זה רק אצל מעטים מאוד בעצם, וגם אצלם זה בטל בשישים בהשוואה לחשיפה ולקבלה של התרבות האמריקאית). אתה מכיר כזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שיש הבדל בין בני עדות המזרח חילוניים/מסורתיים משכילים לאשכנזים חילונים בהקשר הזה. דילן וסאלינג'ר (וכו'), הרבה יותר מדברים אלי מהתרבות העירקית, למשל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי התרבות העירקית הוכנסה (ניכנסה?) לנישה של קובה וחציל מטוגן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, אני עירקי, את המקורות הדתיים שלי אני לוקח מהתנ''ך, הגמרא, וסיפורי החסידים, את המקורות התרבותיים מארצות הברית, אנגליה, צרפת ויפאן (למשל). אני לא באמת מרגיש שאני מפסיד משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני באמת סקרן לדעת, אחת ולתמיד. כשאני חושב על תרבות אשכנז אני חושב על ספרות על כל ענפיה: פרשנות, פולקלור, רומן, שירה, הלכה. אני חושב על מוזיקה: ניגון חסידי למשל. אני חושב על אוכל, אני חושב על מנהגים ועל תמונות של העיירה והארכיטקטורה שלה (אבל את זה כבר אני מכיר כסטודנט). מה בתרבות עיראק למשל איכשהו נעלם במהלך הירושה התרבותית? מבלי לדעת את התשובה, אני חושד שתרבות אשכנז פשוט נופלת טוב יותר בקטגוריה של "תרבות" המוכרת לנו, בראש ובראשונה בעניין המסורת הלשונית. באותה מידה יכולנו לשאול היכן יש יותר תרבות: באירופה או בארצות ערב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליהדות עיראק יש המון, אם מדברים על תרבות. התלמוד, בתור התחלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התלמוד, בתור התחלה, ובסוף ביצה קשה וחצילים? לא באמת, התלמוד זה לא תרבות עירקית זה ספר דתי יהודי. אני לא רוצה לזלזל בתרבות העירקית כי השאלה שאור מעלה נוגעת להבדלים בין תרבות לפולקלור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אור פרט: "פרשנות, פולקלור, רומן, שירה, הלכה". התלמוד מהווה פרשנות, פולקלור, והלכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התלמוד נחתם איזה שבוע שבועיים לפני שהתרבות האשכנזית החלה להיווצר. ספר שנחתם לפני יותר מאלף שנה מעיד על תרבות שהתקיימה לפני יותר מאלף שנה. התלמוד מעיד על תרבות יהודי עיראק כמו שהמועלאקט מעיד על התרבות הערבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אישית, היכרותי המוגבלת עם סוצקבר היא דרך מזמורי חג השואה. חג זה ספציפי במידת מה לאשכנז, כלומר לאו דווקא לא מצויין על ידי המזרחיים, אבל פחות או יותר כל האיזכורים התרבותיים ו\\או פולקלוריסטיים הם בתחום בין יוון והולנד (יוון ובולגריה בדרך כלל לא נחשב "אשכנז" אבל זה גם לא בדיוק מזרח), ולמעשה כמעט אקסלוסיבית פולין (דרך אגב: אאל"ט וילנה זה היום באוקראינה). גבירטיג עם העיירה הבוערת (ס׳ברענט, ברידעלעך ס׳ברענט), סוצקבר עם תחת זיו כוכבי שמיים (אונטער דיינע ווייסע שטערן), מאנגער עם דולייה (אונטער די חורבות פון פוילן) וכמובן הירש גליק עם פּאַרטיזאַנער ליד ועוד. אין שום מועד בלוח החגים שבו זכיתי להיכרות דומה עם תרבות יהודית מזרחית כלשהי (אם לא סופרים את משוררי ספרד. אם כן אז הם אפילו יותר מוכרים מהיידיים). מאד יתכן שיש תת־תרבויות בהן מורשת התרבות המזרחית נשמרת, אבל אני מעולם לא נחשפתי (אולי המשתטחים על קברי הבבות?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, אחת מהתלונות על ההיכרות שלנו עם תרבות אשכנז היא שזו נעשית במידה רבה דרך השואה: מכירים את השטעטל שרוף ולא בנוי. טענה אחרת היא שיהודי מזרח אירופה מוכרים כיהודים במותם אבל לא כבני אדם בכלל בחייהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לעשות שאצלנו השואה זה במידה מסוימת ביזנס משפחתי (כמו שאומרים: נו ביזנס לייק שואה ביזנס). וחוץ מזה השירים כל כך יפים שהלב נשפך דרך העיניים... את שלום עליכם אני קורא בעברית - היידיש שלי לא מגרדת את הקרסוליים של מה שצריך בשביל לקרוא במקור. שירה אני קורא מעט מאד, ושירה מתורגמת בכלל לא. אני חושב שזה המצב באופן כללי אצל אנשים רבים ביחס לשירה, הרבה יותר מאשר בפרוזה. לעתים רחוקות אני מעיין ב http://yi.wikipedia.org אבל זה יותר "בשביל הקטע" - אין לי מספיק יידיש כדי באמת לקרוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
י.ל. פרץ, מנדלי מוכר ספרים, שלום עליכם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(וילנה זה היום בליטא, למעשה עיר הבירה.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אודה לך, אם לא תקרא לזה ''חג השואה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היתה בכוונתי להעליב או לפגוע באיש. אם נעלב מי או נפגע, אנא יקבל התנצלותי הכנה. את הבקשה אכבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אישרת את התגובה שלי. תן לי לנחש - אתה אשכנזי? לאוזניי, מוזיקה של ג'ו עמר (סתם דוגמא) או סלסולים של טעמי המקרא נשמעים הרבה יותר "קרובים" בהשוואה לג'וני קאש. ואני אוהבת את ג'וני קאש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזבי, בכל יום עדיף דיואי קוקס! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטעם של ארז לא מייצג את כלל האשכנזים אלא קבוצה מאוד מסויימת מתוכם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה לא ישיב אותך לשורשיך האשכנזיים אז אני לא יודע מה כן: http://www.youtube.com/watch?v=XRmGtALYW5Y . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי את שמוליק רודנסקי באלהמברה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי את אריק איינשטיין עושה את שמוליק רודנסקי (ואת שמוליק סגל כבונוס) ב... (לא זוכר איפה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחזמר אמור להחזיר אותי לשורשיי? גם זה אמריקאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שחרגת כאן מהבעת דעה לגיטימית ודרוג ע"פ טעם אישי למשהו הגובל בבורות זחוחה וגסות רוח. מותר לצדד בדרוגי כוכב נולד, משאלי SMS ומצעדי מכירות כמדד לאיכות של יצירה אמנותית, אבל מדוע יש צורך לבעוט במדדים אחרים כמו נגיעה ברבדים של הזדהות רגשית החורגים מכל מחיצה של שפה ותרבות. סאלינג'ר הוא כותב מצויין בגלל יכולתו לתאר את המיצרים הרגשיים הכולאים את גיבוריו (לטעמי סדרת הסיפורים של פראני וזואי טובים לא פחות מהתפסן בשדה השיפון הידוע) ומדברים אל כולנו ולא בגלל שכתב באנגלית והפך לאייקון של דור הביט האמריקני. מדי פעם, גם משוררי יידיש עשויים לגעת בשמי הקטרזיס הידוע של אפלטון,גם אצל קוראים מארץ סין. העובדה שמיליארד סינים אינם מודעים לכך אינה גורעת מאום מהישגם האמנותי. ואם כבר מדברים על הבדלים תרבותיים חוששני שהכפריים בסין מסוגלים ל"התחבר" לעיירה היהודית של תחום המושב ולזוועות מלה"ע השנייה, הרבה יותר מאשר לתרבות הנגד והפרחים של הייט אשברי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ביצעתי כאן שום שיפוט ערכי, רק אמרתי שלישראלי חילוני כמוני, ההוויה האמריקאית קרובה יותר מהוויית יהודי מזרח אירופה ולא רק בגלל ההבדל בזמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה קנטרנית במקצת: איך נראים לך תום סויר, הקוסם מארץ עוץ וטוביה החולב? עד כמה עולמם נראה לך קרוב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא ארז, אבל לי עולמם של כולם נראה די מרוחק, כשהקרוב ביותר הוא תום סויר (תגובה 211172) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק הענין. תום סויר והקוסם מארץ עוץ הם ספרים שלישראלי מודרני אין בעיית נגישות אליהם גם אם הם מדברים על מקום אחר או עולם פנטנסטי. דמויותיהם לא זרות לקורא. טוביה החולב מתאר עולם זר - אנשים שתפיסת עולמם תחומה בעולם המצוות והם חיים בין גויים מוזרים. תום סוייר ואמיל טישביין היו קרובים לקורא הישראלי יותר ממוטל בין פסי החזן עוד בימי הישוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תום סויר מדבר על עולם פנטסטי? במה ספינות הקיטור על המיסיסיפי קרובות יותר מאשר העיירה של טוביה? ולמה שוב "הקורא הישראלי" במקום פשוט "אני"? לא היה כאן שום ויכוח לו היית מתאר חוויה אישית. אבל אתה מנסה לתאר את "כולנו", ומה לעשות, "אנחנו" לא בדיוק באותה חוויה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעולם פנסטי התיחסתי לדוגמאות אחרות כמו הקוסם מארץ עוץ. עולמו של תום סויר קרוב יותר לקורא הישראלי החילוני מעולמו של טוביה לא בגלל ספינות הקיטור אלא בגלל ההוויה המודרנית יותר שמלבד ענין הכנסיה המופיע שם היא גם חילונית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. על כך נשאר כנראה חלוקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחפושות פורים שזכורות לי מהילדות: אינדיאני, טוביה החולב, היפי, כנראה שיש משהו בטיעוניו של ארז. (קרל מאי וג'ק לונדון היו הסופרים המשפיעים על אבי בילדותו בקליש, פולין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשוב לרגע שוב על קרל מאי. חלק לא קטן מן התרבות האמריקאית (בפרט זו ההוליבודית) מקורו בסמטאות של העיירה היהודית ולאו דוקא בקרקס של בופאלו ביל. איני בא להתוכח עם המובן מאליו (השפעתה הגורפת של ארה''ב על תרבות הכפר הגלובאלי). אני רק בא לומר שמתחת לאמריקניזציה שע''פ השטח, בני אדם ממשיכים להיות תבנית נוף מולדתם. העובדה שברחובות עזה שותים סבן-אפ ואולי אף קוקה קולה מבני ברק אינה אומרת שהעזתים מטיבים להבין את מרטין לותר קינג מאשר את ביבארס או סלאח א-דין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברתי על תרבות הגלובליזציה ולא על השפעת התרבות האמריקאית על *כל* העולם. ציינתי שעבור ישראלי, סאלינג'ר (למשל) נגיש יותר משלום עליכם (למשל) וגם בעצם מהתרבות העברית של אותה תקופה - בני דורם של עגנון וביאליק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את שלום עליכם(?), עגנון וביאליק מלמדים בבתי הספר. גם את מי שלא מעוניין. אין יותר "נגיש" מזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נגיש פירושו לא כל מה שאפשר לקרוא (אחרת גם יצירות הודו, סין ויפן הוא נחשבות כנגישות) אלא מה שקרוב יותר להוויית חיי הקורא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בכלל לא בטוח, כהנחת יסוד, שספר שמתאר הוויה קרובה לחיי הקורא מתחבב עליו יותר. לפעמים אפילו להפך. דוגמאות לא חסרות (שלא מעולם הפנטזיה), מ"אלה קארי הילדה מלפלנד" דרך "שרה גיבורת ניל"י" ועד "הלב". יש בספרות משחק משתנה של קרבה והרחקה: ילד תל אביבי יכול ליהנות מ"עיר קטנה ואנשים בה מעט", כיוון שחלק מהעונג הוא המוכרות והקירבה. לעומת זאת, כשהוא קורא את "לובנגולו מלך זולו", העונג שייך לתחושת החידוש, ההרפתקה וההיפתחות הרגשית והפיזית לעולם, כמנגנון של צמיחה מנטלית. זו פשוט חוויית קריאה שונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברתי על התחבבות. קורא יכול לאהוב יצרות יידיות יותר מיצירות אמריקאיות אבל האחרונות יותר דומות להוויית חייו ולכן קרובות אליו יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני אמרתי שלא תמיד מה שדומה להוויית החיים (=קרוב גיאוגרפית וכרונולוגית), קרוב יותר רגשית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש. את התרבות האמריקאית אנחנו יונקים מהטלוויזיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לא את היצירות הספציפיות שארז הזכיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שמזמן לא קראת את שלום עליכם? אני ממליץ על "שיר השירים". נסה ותהנה (רענן ונגיש לא פחות ממסתורי הזן והרכיבה על אופנוע). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון. קראתי את התרגום החדש של דן מירון לטביה החולב. ספר טוב מאוד אבל לא רלבנטי להוויה הישראלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה אם הוא פחות רלוונטי מ'איגוד השוטרים היידים' של מייקל שייבון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן כי הוא מדבר על הווייה אמריקאית (גם אם חלופית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כבר מרחיק לכת. ספר שכולו עוסק בהוויה *יידישאית* חילופית, שבמקרה היא גם אמריקאית, יותר קרוב אליך מספר המתאר את המקור, או מספר המתאר הוויה אמריקאית של תחילת המאה (מוטל בן פייסי החזן?) ומה על ספרים מהודו, מפורטוגל, מיוון, מספרד? לא, לא קונה את זה. זה נשמע לי כמו בחירה אידיאולוגית גרידא, לא כמו שאלה של 'מרחק' ו'קרבה'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איגוד השוטרים היידים כנראה קרוב יותר לצ'נדלר ואלמור ליאונרד מאשר לשלום עליכם. (לא קראתי מספיק שני הסוגים כדי להיות בטוח) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איגוד השוטרים דומה יותר לאיזק באבל מאשר לשלום עליכם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובין איזאק באבל לתרבות הישראלית יש לדעתי יותר פער מאשר בין שלום עליכם לתרבות הישראלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מענין מה יגידו רוסופילים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינת צורת הסיפור אתה צודק חלקית, מבחינת החברה המתוארת לגמרי לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החברה המתוארת היא עירונית, אלימה ומנוכרת, מלאה בפשע ושחיתות. ברור לי שיש נקודות דימיוןגלויות וחבויות לשטעטל, ובכל זאת, סיטקה מזכירה לי את לוס אנג'לס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלוס אנג'לס פחות קר. אם כבר היא מזכירה קצת את מיניסוטה ב''פארגו''. אולי אני צריך כבר לסיים את המאמר לאייל שאני כותב על ''איגוד השוטרים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התכוונתי למזג אוויר, אבל עכשיו אני מחכה למאמר שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תבנה על זה, אני כבר עובד על זה שנתייים ואני עדיין כותב על בירוביז'ן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק. מדוע שמישהו ירצה לבחור במשהו ע"פ מידת קרבתו אליו בזמן או במקום, אלא אם רצה מראש לבחור בו? ואיך מחליטים מי קרוב אלינו יותר, הראפרים של דטרויט או הלויים במעלות בית המקדש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. נראה שגם דן מירון מסכים איתך, עם הטביה הקטנוני שלו (ללמדך שהקשר בין טביה לטוביה הוא כקשר שבין אותלו לאיתיאל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(קארל מאי אולי כתב על ארה''ב, אבל כף רגלו מעולם לא דרכה שם. ואולי משום כך ניתן להבין למה הוא דמיין שמהגר ירוק גרמני יקח בהליכה את אנשי המערב המהוללים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון טעות: הקטארזיס הוא של אריסטו ולא אפלטון. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |