בתשובה לדב אנשלוביץ, 26/01/10 22:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בנוסף לעובדה שהמשפט הזה עומד על כרעיים הגיוניות מאד רעועות, הכוונה שהסתתרה אחריו איננה ציניות אלא נסיון להעלבה אישית ולכן הוא לא הוסיף לך או לעמדתך כבוד. כתבתי שמקובל עלי הניסוח שלך של "נשאר חלוקים", ולו משום שדיון בדוגמא קיצונית כזו לא תורם כפי שכבר ניסיתי לנמק. אני לא מעוניין בספר חוקים שמפרט סידרה של תרחישים אפשריים בהם מותר *למורה* השתמש בכוח (בהגדרתו הרחבה ביותר), אני מעוניין בדיון בפרמטרים העקרוניים של יחסי הורה-תלמיד במסגרת תפיסת חינוך החובה במדינה דמוקרטית ומהם דרכי ההתמודדות בבעיות משמעת (לא בפרצי אלימות שעבורם יש כבר חוקים כמו "לא תעמוד" או ישנם אנשים המוסמכים לטפל בהם). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי. דבריך הם שטף מילים שמחביאים התחמקות. שאלתי שאלה ישירה שבה מחקתי את עניין המתנה. גם עם המתנה לא התכוונתי להעליב ולא היית צריך להיעלב. אתה שוב לא עונה. אולי אני צריך לחכות שבוע לתשובה, שמיד אחר כך תסתייג ממנה. כך התמונה של השיח בינינו כפי שאני רואה אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שתגובתו האחרונה של רון מבהירה את העניין - קרא אותה שוב. הוא מתנגד להפעלת כוח כחלק מסמכות המורה, לא באופן כללי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכאן כמובן עולה השאלה: איזו סמכות נוספת יש לו? התלמיד חרט את שמו על שולחן והמורה ראה. מה יקרה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בית הספר יתבע מהורי התלמיד את הוצאות תיקון הנזק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בפרוש לא המקרה שהבאתי. אם הוא חרט הוא חרט. איך להגיב זה סיפור אחר לגמרי. אני מתכוון לא לכך שהוא חרט אלא לכך שהוא חורט. הנזק קורה בהווה לאורך זמן. אפשר בקלות רבה להפסיק את הנזק כי הילד קטן וחלש והמורה גדול וחזק, אבל הילד ממשיך במלאכתו כי הוא יודע שאסור לנגוע בו. (אגב, כל הזמן כשאני חוזר ומציג את המקרה אני נזכר בפלשתינים שבחוצפתם יורים על יישובנו טילים רק בגלל שהם יודעים שאסור לנו לנגוע בהם. אבל זה סיפור אחר . . .) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי יש לו סמכות עיכוב [ויקיפדיה], כמו לך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובתו של רון לא מבהירה שום דבר. הוא לא אומר שום דבר מפורש. הוא אפילו לא אומר שכן או לא צריך להפסיק בכח את פעולת המחבל במכוניתו, ואין לי שום מושג מה עמדתו, למרות הרמזים בדבר ''לא תעמוד'' וכדומה. בעוד שבוע הוא פתאום יכול להיזכר שגם במקרה זה, ולמרות שמדובר במכוניתו, אסור להפסיק את פעולת התלמיד. שיפסיק לרמוז ולא יפחד לומר את הדבר עצמו. הוא פשוט פוחד לומר דברים מפורשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת מוזר להיות פרשן, אבל אני מקווה שקלעתי לדעתו. בכל מקרה שבו לפי החוק יכול (או חייב) כל אדם להתערב, יכול להתערב גם מורה - לא מתוקף היותו מורה, אלא מתוקף היותו אדם. מכיוון שלפי החוק יכול כל אדם להתערב בזמן ביצוע פשע, גם בכוח (לזה קרא רון ''לא תעמוד''), אזי בדרך כלל יוכל גם מורה להפסיק את חריצת השולחנות או המכונית. מה שרון מתנגד לו הוא מתן סמכות מפורשת להפעלת כוח על ידי מורים, באופן החורג ממה שמותר או מחויב ממילא בחוק הקיים. ''בדרך כלל'' - כי שיקולים של סבירות יש לשקול גם אם אינך מורה. אני מסכים שהדברים לא לגמרי ברורים, ולדעתי הוא עשה לך סמילי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל זה ממש לא רלוונטי. התלמיד מנסה לחרוץ. האם מותר למורה לאחוז בידיו החורטות ? האם מותר, אבל עליו להצהיר תוך כדי כך שהוא עושה זאת לא כמורה אלא כאדם ? לטעמי זה ממש לא לעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוץ מזה אני מאמין שלעולם לא תוציא מרון שמותר, אפילו כאדם, למרות שכשדובר במכונית הפרטית שלו, הוא קצת נבהל. אבל גם אז בהלתו התבטאה בכך שהוא הכריז שאני מנסה להעליב אותו (וזה כלל לא נכון), ולא בכך שהודה שבמקרה כזה צריך למנוע מהמשחית להשחית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שכך את רואה אך לי ברור שזה נובע מחוסר הכישרון שלי להסביר. חשבתי שעניתי לך, ולאחרים, בצורה ברורה. על המקרה ההיפוטתי שהבאתי עניתי וגם על עקרון ההתערבות. בתנאי "החברה" הנכחיים אני לא מוצא לנכון לתקן תקנה המתירה מראש למורים להשתמש בכוח (שוב, בהגדרה הרחבה ביותר של המושג) ולהתיר למורה לשקול את הנסיבות המצריכות שימוש כזה ואת מידת השימוש. במקרה שתיארת של השחתת בי"ס ועשיית צרכים פרוורטית הרי שזה מקרה לטיפול הסמכות המקצועית בבי"ס/קהילייה ולו במחיר תשלום שעות נוספות לשרתים (איך קורים להם כיום?) ולנגריית ביה"ס. אני לא רואה איך בכלל אפשר להשוות את זה למישהו המחבל במכוניתך לעיניך ואני אשיב בנושא לצפריר. אפרופו, מכמה שיחות אגב עם נשות חינוך הן הסבירו לי שאם למשל בא להם לחבק או ללטף ילד/ה בבי"ס (בכיתות הנמוכות), הן קודם כל מבקשות רשות. אשאיר לך את זכות התגובה האחרונה לפני שנסכם, כהגדרתך, ב"מחלוקת". -------- לצערי, אני לא אחראי לדרך בה אתה תופס זמן מצד אחד ולהשפעתו עליך מצד שני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתנאי החברה הנוכחיים, האם יש מקום לתקנה האוסרת על המורים להשתמש בכוח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתחילת הדיון הבעתי את דעתי שמורה יכול להשתמש בכוח רק במקרים של אלימות פיזית, וגם אז לדעתי הוא צריך לדעת שהוא עלול לעמוד לביקורת. (בעצם, לאור חוק חוק לא תעמוד על דם רעך, יכול להיות שבמקרה כזה שימוש בכוח הוא חובה http://www.medethics.org.il/articles/ASSIA/ASSIA65-6... אבל אני לא בקי בפרשנות החוק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שואל אם יש מקום להגביל בפירוש את המורה באופן החורג ממה שמותר או מחויב כל אדם. כל מעשי האדם נתונים לביקורת (פרט לקביעות של בית המשפט העליון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. למשל, שלא תטעה המורה ותחשוב שהמרות והסמכות שמוקנים לה כוללים גם סמכות לשימוש בכוח נגד תלמידים כדי לטפל בבעיות משמעת שונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להבנתי המקרה ההיפוטתי שהוא העלה איננו ''מישהו המחבל במכוניתך לעיניך'', אלא ''מישהו המחבל במכוניתך לעיניו של מורה''. אגב, במקרים האלה של השחתת בית הספר, הנפגעים הם התלמידים האחרים. זה לא רק התקציב שמגיע משולמן ישלם, וגם לא רק העבודה של נגריית בית הספר (שגם היא לא קיימת). ארחיק ואומר, שתלמיד ששובר את שמשת מכוניתך ושורט את הצבע גורם הרבה פחות נזק לאחרים מתלמיד שמשתולל בבית הספר ומשמיד את רכוש הציבור, היינו רכוש בית הספר, ופוגע בלימודיהם של שאר התלמידים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מורה רואה תלמיד צעיר מכתה א' ממש פספוס עוסק בחריצות רבה בחריטת שמו על גבי דפנות מכוניתך (בכלל לא בהתקפת אמוק אלא במתינות, בחיוך ובהנאה גדולה), וגם מכין לו גל אבנים שבעזרתם ירוצץ את שמשותיה מאוחר יותר, האם מותר למורה לאחוז בידיו של הצוציק כדי שיפסיק ממעשיו הנלוזים ? זה מה ששאלתי, ואנא ענה רק על השאלה הזאת, ואם ענית והחמצתי, הראה היכן ענית, או שתענה שוב. זה אינטרנט. מתן תשובות כאן הוא בחינם. אגב, הזכרת שרת. מה יעשה השרת ? יצעק: "תפסיק אני שרת !" או שלו כן מותר לאחוז בידיו של הילד. אם מותר לו, מבחינתי זה פחות או יותר פתרון. אמנם הזמן שיעבור עד שהוא יגיע יכול לגרום לנזק מצטבר במכוניתך אבל, לפחות יש איזה שהוא אור בקצה המנהרה, ואפשר להגיד שניתן לנהל כך את החיים. מה שהפריע לי הוא שלא רק המורה, אלא אין שום סמכות אחרת בבית הספר שמותר לה לנגוע בתלמיד. ראית בנוהל של בית הספר ההוא. קוראים לרבקה ולחנה, אבל אם הילד מתעקש לא לצאת הכתה יוצאת והוא נשאר. איש לא נוגע בו גם לא שרת . . . זה המצב האבסורדי שאיני יכול לקבל אותו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |