 |
לגבי ההר הוליד עכבר, אני מסכים שחל פיחות מתמיד בחומרת הדברים ככל שהם מסתננים בין העיתונות למשטרה, בין המשטרה לפרקליטות, בין הפרקליטות ליועמ"ש, בין כתב האישום לראיות הקבילות, בין פסק הדין לבין דקויות הערעור. זו תופעה נפוצה. לעיתים אפשר לייחס אותה לרשלנות, זרקנות, תאוות כותרות, גלגול בלוני ניסוי וכדומה. במקרה דרעי זה אינו כך. שם זו תופעת צווארון לבן אופיינית, שבה המאמץ שמושקע בתיק מצד ההגנה כל כך גדול, שהוא מצליח לשתול ספקות סבירים בגרסת המדינה. טוענים הרבה שבתי המשפט הם סלחנים ביחס לצווארון לבן, ואולי זה נכון. אבל אני מבין איך נאשם ששותק כל כך הרבה שנים ובמקביל עושה מאמץ "חקירתי פרטי" (כלומר, נסיון לנסח את המציאות באופן שמתאים לו), יכול בסופו של דבר לעשות שמות בתיק.
לגבי סתירות. אני לא חושב שמי שנחקר במשך ימים על גבי ימים, ראשית במשטרה ואז בבתי המשפט מסוגל לזכור בדיוק כל מה שהוא אמר. השאלה מה זוכרים פחות, את האמת או את השקר. כאן הסיפור בגרסה המאוחרת הוא פנטסטי: סצינה קורעת לב אמיתית. כל מי שנכח בו לא ישכח אותו. עניין של פעם בחיים. (כך לפחות מתאר זאת בית המשפט, אני לא קראתי את העדות.) איך יכול להיות שכמה שנים קודם לכן נמסרת גרסה שכל המעמד הזה לא היה בה? אני חושב שזה מרמז על כך ששתי הגרסאות הן שקריות. לא הייתי בוחר אחת מהן להיות האמת. העובדה שהגרסה ה"מפותחת" היא הגרסה המאוחרת, ולא המוקדמת, מחזקת זאת. מישהו מוציא 50 אלף דולר במזומן, במעטפה, מתוך המגירה של הכוננית שלו בבית-החולים, כשהוא על ערש דווי הוא מבקש להעביר את זה לדרעי, ומשמיע צוואת שכיב מרע, מבקש לדאוג לאשתו, ועוד. ואחר כך המעמד הזה (1) נעלם מזכרונו של וינברג במשטרה וחוזר אליו רק בבית-המשפט; (2) הגנת דרעי מנסה להלביש על צוואת השכיב-מרע הזו דברים שלא היו בה... הבעיה הראשונה מרמזת שאין לוינברג באמת מידע מדויק איפה הוא קיבל את הכסף; זה די מרמז שהוא לא קיבל את הכסף. הבעיה השניה מרמזת על אפשרות שהמעמד הזה נעשה לחלק חשוב מההגנה, כי ניסו להעמיס עליו _שני_ פרטים, שהתבררו כשקריים: גם תוכן הצוואה וגם הענקת הכסף; והכל באיחור, שנים אחרי הגרסה במשטרה.
אני מודה שכשקראתי את פסק הדין לראשונה, חשבתי שהוא רעוע. היום אני הרבה יותר נוטה לחשוב שהוא נשען על יסודות מוצקים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש