![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אם אני עדיין זוכר משהו, זה אמור להיות כך: עַל מִבְרֶשֶת יְבֵשָה בַּעֲלָת זִיפִים קָשִים פְּזוֹר מִשְחָה כְּדֵי שְלִיש. הַמִּבְרֶשֶת. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
באמת? אני לא זוכר נקודה אחרי "שליש". זה כמובן מעניק לשיר זוית חדשה לגמרי - פחות קולחת-פואטית והרבה יותר קודרת, אולי אפילו מבשרת רעות. מעין לעד-אין-דור. בכל אופן אני כמעט בטוח שאחרי "המברשת" לא היתה נקודה. תודה לך מקרב לב על הניקוד. ושאלת בור-סקרן: למה הַמִּבְרֶשֶת (מ דגושה) אבל מִבְרֶשֶת (ללא דגש)? |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אחרי ה''א הידיעה בא דגש חזק (למעט מקרים חריגים שלא ניכנס אליהם כרגע). | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
יתכן שתוספת הנקודה לאחר ה"שליש" זוהי פרשנות שלי: עד כאן דבר המברשת, ולאחר מכן חתימת בעל(ת) הדבר. אחרי "המברשת" נגמר השיר כולו. החרות שלא לסיים קטע בנקודה היא חרות שאני נוטל לעצמי רק בכתיבה במרשתת. בכתיבה התקנית הנקודה מחויבת. ולגבי שאלת הבור הסקרן, טריאלין ענתה לך. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
דומני כי על ה-ל' להיות פתוחה ולא קמוצה בשל הסמיכות המעבירה המרחיקה את הטעם אל הסומך. | ![]() |
![]() |
![]() |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
![]() |
© כל הזכויות שמורות |