|
||||
|
||||
מי לא אוהב את פו הדב והאם הוא אנושי? |
|
||||
|
||||
בתור ילדה קראתי אותו (והוא הוקרא לי) ולא הלהיב אותי. לא שנאתי, סתם לא התלהבתי. כאדם בוגר, לא הזדמן לי לחזור אליו. מצד שני, אולי אני באמת לא אנושית- גם לביטלס לא התחברתי מעולם. |
|
||||
|
||||
לא להתחבר לביטלס זה באמת חמור, לדעתי. בתור ילדה אהבתי את פו קשישא, אבל העדפתי את הרוח בערבי הנחל. |
|
||||
|
||||
לקרפד! לקרפד! מי מכיר? מי יודע? ספר על שלושה דובונים מפליגים בדוגית? והמסע אל האי אולי? |
|
||||
|
||||
אה, המסע אל האי אולי... אבא מקריא לאחותי ולי... היו ימים. זה היה בספר "פרח לב הזהב", או שאני מבלבל? ושם אולי היו גם הגמדים טול-טול בעל חול ומיק-מיהוק בעל פיהוק? אגב, רק לי נדמה שפעם היו הרבה אסופות של סיפורים ושירים לגיל הרך (מ-"גן גני" וצפונה) והיום כל צמד חרוזים חייב להיות כרוך בנפרד בכריכה נוצצת ולהמכר במבצעי השלושה במאה? |
|
||||
|
||||
כנראה אתה מבלבל, פרח לב הזהב היה באסופה בנוסח ''אבא מספר'' או אמא או סבא ועוד... יצחק לבנון נדמה לי . היה כיף. |
|
||||
|
||||
לא מכירה. זוכרת רק את התסכית על גחלילה, זחלילה ומקוקה (גחלילית, זחל ומקק יוצאות לצעוד אל ים המלח, כי שמעו שיש שם דגים מלוחים). |
|
||||
|
||||
מזכיר לי שכשהייתי בכתה י' (מפתיע, אבל הייתי. לפחות חלק משנה''ל.) היינו אמורים לעשות עבודה בגיאוארפיה על נושא כלשהו השייך לארץ ישראל. אני בחרתי בתור נושא לעבודה את ''הדגה בים המלח''. העבודה כללה כמובן שער, מבוא וכל מה שצריך. גוף העבודה הסתכם במשפט ''בים המלח אין דגים.'' |
|
||||
|
||||
וזה מחדל של משרד החקלאות. |
|
||||
|
||||
איזה ציון קיבלת? |
|
||||
|
||||
במפגש מחזור שנערך לפני מספר שנים שברתי לחברי לספסל הלימודים את המיתוס, והודיתי שבנוסף הגשתי גם עבודה ''רצינית''. |
|
||||
|
||||
לא. ובתור מאיירת אני מקבלת מדי פעם פניות מאנשים שכתבו שיר לילדים באורך 4 בתים בקושי, שהיה יכול להחזיק ספר, אם היו מצרפים אליו עוד 15 כמותו, ומשוכנעים שזו יצירת המאה ושכדאי להוציא את זה בספר. ומעניין, שפעם, אפילו דירה להשכיר, שבאמת מחזיק ספר בפני עצמו, נמכר בקובץ עם עוד 2 סיפורים (פחות מוצלחים, שלא היו מחזיקים בפני עצמם). |
|
||||
|
||||
הילדים שלי, חסרי טעם שכמותם, מעדיפים דוקא את ''כך ולא כך'' על פני ''דירה להשכיר''. |
|
||||
|
||||
למה, מה יש לקומוניסטים נגד "דירה להשכיר"? שמת לב פעם איך שמואל כץ צייר שם את החזיר? חזיר קפיטליסטי לפי כל כללי הטקס, שמן עם חליפה וסיגר. |
|
||||
|
||||
בחוות החיות החזירים הם קפיטליסטים? |
|
||||
|
||||
אכן. |
|
||||
|
||||
סנל''ל |
|
||||
|
||||
סמולני נכלולי לא לאמוני? |
|
||||
|
||||
ספוילר נוראי לא לקרוא. |
|
||||
|
||||
זה לא רק שמואל כץ. גם לאה גולדברג עצמה מציגה את החזיר בצורה שלילית יותר מכל יתר השוכרים הפוטנציאלים שפסלו מי מהדיירים. |
|
||||
|
||||
אמת. האחרים התהדרו במוסר או אליטיזם. הנמלה חרוצה ולכן לא תרצה לשבת עם עצלנים. הארנבת אם מסורה ולכן לא תרצה לגור עם אם מזניחנית. והזמיר אליטיסט, ואזניו הרגישות לא יוכלו לסבול את הפיצוחים. החזיר? סתם גזען. |
|
||||
|
||||
אם כבר, היא בחרה בחיה הכי ''שלילית'' כדי לייצג את הפסילה הכי ''רעה''. אם כי משחק המילים על ''לבן בן לבנים'' בטח שיחק כאן תפקיד. |
|
||||
|
||||
יתכן, אבל היא לא הסתפקה בהצגת הגזען באמצעות החזיר, אלא גם תגובתם של שאר הדיירים. בעוד שמכל אחד מהשוכרים הפוטנציאלים נעלב רק הנפגע הישיר, ומועמד הלך לדרכו, הרי על החזיר התנפלו כל דיירי הבניין, וקראו לעברו ''גם אתה אינך רצוי כאן''. |
|
||||
|
||||
אולי כי צבע זה לא תכונת אופי. |
|
||||
|
||||
אבל חזירות כן. |
|
||||
|
||||
המממ |
|
||||
|
||||
״לך! לך לך חזיר! גם לנו לא יאה ולא נאה!״ |
|
||||
|
||||
מילא זה, למגדל בן חמש קומות יש רק ארבע פלוס מרפסת. מישהו יודע למה? |
|
||||
|
||||
לא יודעת למה, אבל זה עצבן אותי כבר בילדות. גם הזמיר מתואר בלשון זכר אך לבוש בשמלה, אם כי לצאצא האורבני המתוחכם שלי זה לא הפריע בכלל. טוב לגדל ילדים בתל אביב. |
|
||||
|
||||
גם אני אהבתי מאוד את הרוח בערבי הנחל. מתישהו באמת כדאי לקרוא אותו שוב. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |