בתשובה לרון בן-יעקב, 06/01/10 22:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
- אני מסכים שבינריות לא רצויה. זו בעיה רפואית - מגבלה של בני האדם (מערביים?) שאם הם יתבטאו ברצפים יגמרו להם החיים לפי סוף המשפט. אז הם מדברים בקירוב בינארי. - לא הבנתי את שאר הפיסקה הראשונה. - אין עוררין על כך ששוק, מדינה ושאר המוסדות החברתיים לא נוצרו מהגותה של וועדה אלא הם פרי תהליכים היסטוריים. עכשיו שההיסטוריה הביאתנו עד הלום נשאלת השאלה מה אנחנו רוצים לעשות כאן ועכשיו. אפשר לקטר (ביקורת) ולתת לה לעבור הלאה. אפשר גם לנסות להתערב ולהשפיע. אני חושב שהוויכוח בין תשחיטים למתנגדיהם הוא על אופן ההתערבות בהיסטוריה: איך צריכים הכוח, המדינה והשוק להראות בהיסטוריה העתידית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לראות את זה גם בראיית מיקרו. איך צריכים להיראות חייו של האדם הפשוט? למשל: יזימה, סיכון, עושר - או קביעות, בטחון, בורגנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. למרות שאם מדברים על חייו של *כל* אדם פשוט, אז זה כבר מאקרו, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיקרו ומאקרו הן שתי דרכים להסתכל על אותו עולם. השאלה באיזו מהן משתמשים כדי להגדיר את המטרות. ליברליזם מגדיר מצב מיקרו רצוי - "אני אדאג היטב לענייני אם לא תפריעו לי", והשאלה היא האם זו גישה קונסיסטנטית, כלומר א. האם כל הפרטים בחברה יכולים ליישם את הגישה הזו במקביל? ב. איך הליברלים יסתדרו עם אנשים שאינם רוצים להיות ליברלים (למשל פושעים או קומוניסטים)? אולי אפשר אפילו להתאים לכל גישה חברתית (ליברליזם, סוציאליזם, דמוקרטיה, וכו') מין רגש או הלך רוח מייצג, שמבטא את ההרגשה אליה שואפים הדוגלים בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מה הבעיה עם הקונסיסטנטיות. אם אני אומר "אני אדאג היטב לענייני אם לא תפריעו לי", אז א. מה איכפת לי מה כל הפרטים יכולים לעשות, כל עוד הם לא מפריעים לי. ב. מי שלא רוצה להיות ליברל ולא מפריע לי, לא מפריע לי. אז נשארו רק אלו שמתעקשים להפריע לי. להם, אין ברירה, אני צריך להפריע בחזרה, לא? לגבי הקשר בין אידיאולוגיה ורגשות - תנסה לפתח את זה. אני כבר ניסיתי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |