בתשובה לאינקוגניטו, 30/11/09 11:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הטענה שניתן לשאוב סיפוק מלחם שחור היא תוצאה של תעמולה ''טבעית''. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד יכול להיות שאני בעצמי שטוף מח. אבל כשאני רעב, אפילו לא במיוחד (נניח צהריים ולא אכלתי מהבוקר ) אזי לחם שחור נותן תחושת שובע ונעים לאכול אותו. כלומר יצר הרעב שלי מסופק והתחושה היא טובה (יותר מאשר אילו לא הייתי רעב כלל). אם בכל זאת הדוגמה לא מוצאת חן בעיניך קח מיים כדוגמה לסיפוק ומיץ כדוגמה להנאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא קשור ל"טבעי". מדובר בתענוג בסיסי, שפעם היה ארוחה מקובלת במחוזותינו (= "תלוי תרבות"). דמיין למשל לחם שחור עם חמאה וזיתים ירוקים, ולבן ליד... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרגרינה (לפחות מאיפה שאני באתי). לקח לי עמוק לתוך שנות העשרים שלי ללמוד לתעב אותה ולהעדיף חמאה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |