בתשובה לדב אנשלוביץ, 17/01/02 13:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נראה לי שכאן החשיבות של החרטה היא שיש בה משום קבלת אחריות על הדברים. אם מבחינת ביה''מ האדם אשם, העדר חרטה משמעו שהמעשה שנעשה (ומבחינתם, כאמור, המעשה נעשה) לא נתפס על ידי אותו אדם כבעייתי. מכאן שמבחינתו הוא יכול לחזור עליו לכשישתחרר (גם אם לא יוכל לעשות זאת כאיש ציבור - מה שמוטל, לדעתי, בספק). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואם הוא כותב לוועדה: "לא עשיתי את המעשה המיוחס לי. אני דבק בזכותי לחשוב כך למרות פסיקת שישה שופטים בשתי ערכאות מעל לספק סביר לאחר דיון של שבע שנים שבמסגרתו ניצלתי (גם לרעה) כל תכסיס פרוצדורלי שהועמד לרשות נאשמים, ובסופו של דבר לגרסת החפות שלי לא נמצאו כל תימוכין. אבל כך אני חושב ואין מה לעשות. עם זאת, אני מגנה כל לקיחת שוחד, ואני בז ללוקחים שוחד, ולו הייתי עושה מעשים כאלה שיוחסו לי, מה שאני לא מאמין על עצמי כי אני נקי כפיים ובר לבב ועברי הפלילי נקי, אבל נניח שהייתי מבצע מעשים כאלה, הייתי בוש ונכלם עד למאוד – ולמותר לציין – הייתי מתחרט עליהם עד סוף ימי ו/או עד סוף תקופת ההתיישנות." מה אז? הוא תופס את המעשה המיוחס לו כבעייתי, אבל לא מודה שזה הוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה שואל לדעתי האישית - נראה לי שתשובה כזו מספקת (למרות שדרושה גם התרשמות אישית של מי שמטפל בתיק. במקרה של אישיות סוציופטית, למשל, להצהרה כזו אין הרבה משמעות..) מבחינת החוק, אין לי מושג. אולי מרגע שאדם אשם, טענתו שהוא רואה עצמו חף מפשע מעידה שמה שעשה לא נתפס כשוחד בעיניו? (זו שאלה ולא אמירה, כי - כאמור - אין לי מושג מה יאמר החוק בעניין) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני חושב שלדרעי יש לומר מילים טובות על לקיחת שוחד. עד כמה שידוע לי, העסק הזה הוא בפרוש לא בסדר גם מבחינה דתית. איך אמר ישעיהו בנבואת הזעם שלו: "כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים." אי החרטה שלו משמעה אי הודאה בכך שהוא, דרעי, לקח שוחד, וכאמור לו חזר בו מכך כדי שיקלו בעונשו היה בכך טעם רב מאוד לפגם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |