 |
|
 |
||
|
||||
 |
נראה לי שזה המקום המתאים לשאול את השאלה (הקרוב לוודאי מטופשת) הבאה: נניח מקור אור היורה שני פוטונים בכל פעם לכיוונים הפוכים. לפוטונים יש ספין אקראי, אך מתואם. לאחר X יחידות זמן, יגיע פוטון אחד לנקודה A ופוטון שני לנקודה B. בנקודה A מחליטים אם למדוד את ספין הפוטון, ובנקודה B בודקים אם פונקציה הגל קרסה (למשל - האם זרם הפוטונים המגיע ממקור האור מתאבך [האם ספין בסופרפוזיציה יכול לגרום לאיבוך?]). האם העברנו מידע במהירות גבוהה ממהירות האור? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי איזו מדידה על פוטון בודד תבחין אם לפניה הוא היה בסופרפוזיציה או במצב פוסט-קריסתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא פוטון בודד, זרם של פוטונים. נניח אפס/אחד - התעלמות/מדידה של אלף פוטונים בנקודה A. האם בנקודה B יוכלו לפענח את המידע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שפיזיקאי האייל האדיבים לא רוצים לחשוף אותי כאידיוט שאני. אבל בכל זאת היתי מעונין שמישהו יסביר לי את הטעות שלי (ומבטיח לא לקחת את זה אישית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אנסה: כל זוג פוטונים נוצר עם כיוון קיטוב אקראי, אבל מתואם. כל מדידה שתבצע באחד מן הצדדים תיתן תוצאה אקראית לחלוטין בעיני המודד, בלי קשר למה שנעשה בצד השני. כמובן, שאם שני הצדדים ימדדו, הם יקבלו תוצאות מתואמות, אבל עדיין, אקראיות לחלוטין. אם אתה מקבל אוסף של תוצאות אקראיות חלוטין, אתה לא יכול ללמוד מהן כלום על הצד השני (למעט העובדה הטריוויאלית, שאם בצד השני מדדו כמוך אז קיבלו את אותה התוצאה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, אתה צודק (כמובן) אבל זה לא הניסוי שהצעתי. הצעתי שבצד א' ימדדו (או שלא ימדדו) את כיוון הקיטוב. ובצד ב' ימדדו אם פונקציה הגל קורסת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קריסה של פונקציית גל היא מונח מטעה קצת. המשמעות של הביטוי בפועל היא מעבר מפונקציית גל המתארת סופרפוזיציה של מצבים עצמיים של האופרטור הנמדד לפונקציית גל המתארת מצב עצמי יחיד של האופרטור הנמדד. לצד ב' יש חלק מפונקציית גל שהיא או הפונקציה המקורית או פונקציית הגל שנוצרה בעקבות המדידה של צד א' (אם היתה כזו). בשני המקרים קיימת פונקציית גל ומכיוון שפונקציית הגל המקורית תיארה סופרפוזיציה אקראית, אז גם פונקציית הגל שנוצרה לאחר המדידה מתארת מצב עצמי אקראי, ולכן כל מדידה בצד ב' תיתן תוצאה אקראית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנצל, אבל לא הסברתי את עצמי מספיק טוב. אחד הוריאציות על ניסוי שני הסדקים של יאנג היא התקנת גלאי המראה דרך איזה סדק עבר האלקטרון. התוצאה היא שתבנית ההתאבכות נעלמת1. מכאן נובע שיש לנו דרך למדוד אם החלקיקים נמצאים עדיין בסופרפוזיציה בלי להשפיע על קיומה. בהנחה שאפשר גם לבדוק התאבכות של ספין2, האם זה אפשרי3 לבנות מערכת בה צד אחד מחליט אם למדוד את הספין ובכך לבטל את ההתאבכות, ואילו הצד השני המרוחק בודק רק את ההתאבכות מבלי להשפיע עליה? האם מערכת כזאת מעבירה אינפורמציה מידית? ___ 1. ניסוי שני הסדקים [ויקיפדיה] תחת תת הכותרת "וריאציות על הניסוי" 2. למשל, לתמרן חלקיקים עם ספין X לעבור בסדק שונה מחלקיקים עם ספין Y. ואז יש לנו בעיה שכבר פתרנו. במכשיר מסוג זה הצד המקבל את התשדורת מפרש ריבוי פסים כסימן שהצד המשדר לא הפעיל את הגלאי. 3. מן הסתם התשובה היא לא, אבל הייתי שמח לגלות למה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה היא לא ואני אנסה להסביר למה. תמונת ההתאבכות שאתה מתאר בפוטונים נוצרת במדידה של אופרטור המקום, שיש לו אינסוף מצבים עצמיים. כתוצאה מכך תמונת ההתאבכות יכולה לקבל צורה של פסים או של שני כתמים - אחד מול כל סדק. לאופרטור הספין יש רק מספר קטן (בדרך כלל 2) של מצבים עצמיים ולכן התמונה היא של כתם יחיד או שני כתמים. הבעיה היא שאין לך שום דרך להבדיל בין תערובת של חלקיקים שחלקם עם ספין במצב "למעלה" וחלקם עם ספין במצב "למטה" (כאשר צד א' מדד) ובין אוסף של חלקיקים עם ספין במצב של "למעלה + למטה" (כאשר צד א' לא מדד). בשני המקרים תקבל שני כתמים. בשפה של אינפורמציה קוונטית אומרים שלשני המקרים יש אותה מטריצת צפיפות [ויקיפדיה]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובה יפה ומשכנעת. תודה רבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הנסיונות החוזרים ונשנים בטור זה לגלות דרכים להעברת מידע במגמ"א זה משום שאין מניעה לעשות זאת (רק שטרם גילינו איך) או שיש מניעה והכותבים מנסים לעקוף אותה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הפיזיקה המקובלת כיום זה בלתי אפשרי. אם חוקי הפיזיקה אינם כפי שמקובל לחשוב כיום (כלומר, טרם גילינו את חוקי הפיזיקה הנכונים), אז אולי זה כן אפשרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכך זאת יש משהו במאמר או בדיון שמושך את המגיבים לחפש כיצד ניתן להעביר מידע במגמ''א. כנראה ישנה אמונה אוטומטית שאם ישנה השפעה שאינה תלוית מרחק בין מדידת תכונה של חלקיק אחד מצמד לתכונת החלקיק השני מהצמד, אז ישנה העברת מידע במגמ''א, ורק צריך למצוא מנגנון לנצל אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כמה שאלות מאוד מעניינות בנושא הזה, למשל האם קיימות קורלציות חזקות יותר מאלו המותרות על פי תורת הקוונטים, שעדיין אינן מאפשרות העברת מידע. תורות שבהן יש תופעות כאלו נקראות No-Signaling ויש כאלו, אך לא נמצאה דרך פיזיקלית לייצר קורלציות כאלו, שסותרות את תורת הקוונטים (או למעשה מרחיבות אותה) מבלי להפר את החסם של מהירות האור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא המאמר או הדיון הזה דווקא, אלא בערך כל דיון ב-EPR וצאצאיו. אצל רוב מציעי ההצעות, כולל הנוכחית, לא מדובר בניצול מנגנון בסיסי סמוי משוער שמעביר מידע (מתחת התופעה הידועה), אלא בבניית מנגנון מעל התופעה הידועה. זה פשוט מתבקש לחשוב על כך. המפוכחים שבמציעים, כמו זה הנוכחי, יודעים שכנראה ההצעה שלהם לא עובדת, ורק רוצים להבין איפה זה נופל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה מתכוון כשאתה אומר "למדוד אם פונקצית הגל קורסת"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לענות על שאלה לפני שקראתי אותה, זה נחשב חרמפ?) הכוונה היא לבדוק אם החלקיקים מתנהגים עדיין כמו גל (סופרפוזיציה). תגובה 553858. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |