בתשובה ליהונתן אורן, 10/11/09 14:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
השופטים אינם נבחרי ציבור וגם לא צריכים להיות. מתוקף תפקידם הם פרשנים בלבד של החקיקה (של נבחרי העם), לכן ברורה העליונות של הכנסת על מערכת המשפט (יש הפרדת רשויות, אבל כמו שמערכת המשפט מורה למשטרה ולשב''ס לבצע משהו, כך גם הכנסת מורה למערכת המשפט איך לפעול במקרה נתון). כנ''ל תובעים. באותה מידה שאין צורך ששוטר המבצע מעצר יהיה נבחר ציבור, כך גם השופט לא צריך להיות, כל זמן שהחוק עליו הוא מסתמך אושר ע''י הכנסת (לצערי זה לא תמיד המצב, ושופטים, בהנהגת אחד שכבר אוזכר כאן, לוקחים לעצמם חופש רב מדי). כל העברה של סמכויות מהעם או נבחריו לפקידים, יהיו נבונים ככל שיהיו, זו פגיעה בדמוקרטיה. כאשר אנחנו מגיעים למצב בו הממשלה לא מצליחה ליישם החלטות מסויימות (ואין הכוונה לרצח עם בראש חוצות) זו פגיעה בדמוקרטיה, שלטון העם (גם אם בעקיפין). אתה יכול לבוא ולהגיד שדמוקרטיה זו לא חזות הכל ובמקומות רבים בעולם מופקעות סמכויות לטובת גישה כזו או אחרת של מנהל תקין (למשל כפיפות לבית הדין ולדינים של האיחוד האירופי בתחומים רבים), ואולי זה אפילו עובד. רק אז בבקשה תצהיר שזו עמדתך (וכמובן שאין הכוונה אליך אישית). זהו מהלך שפקידים למינהם נמנעים ממנו ומנסים לטעון לא-פוליטיות וחפות מאינטרסים, צבועין שדומין לפרושין. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כבר הזכרתי בדיון זה את המונח ''חקיקה שיפוטית''. למעט מקרים נדירים, החוק אינו מורה לשופט כיצד לפעול במצב נתון. והמונח דמוקרטיה בימינו לא מתייחס ל''שלטון העם'' כפשוטו. הויכוח הסמנטי לא מעניין, אבל האידאל של ''מנהל תקין'' שהעלית הוא דווקא דוגמא טובה. מינהל תקין בדמוקרטיה נגזר מערכי השוויון בפני המערכת השלטונית ושל המערכת השלטונית, וזאת הדגמה לצורה שבה דמוקרטיה מודרנית לא זהה ל''אדם אחד - קול אחד'', אלא ליישום תבוני של רעיון השוויון האזרחי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה בדיוק מתכוון ב"החוק אינו מורה לשופט כיצד לפעול" ? לעניות דעתי זה בדיוק מה שהחוק אומר: מי שעשה כך, דינו עד כך וכך שנים וכד'. נדמה לי שישנה חשיבות לשימור המינוח דמוקרטיה לשלטון העם (גם אם עקיף), אבל אני מסכים שאין טעם להיגרר לדיון סמנטי. למרות זאת, מה שקורה כאן הוא לא "יישום תבוני של רעיון השוויון האזרחי" אלא כפיה של אידיאולוגיה (תהיה ליברלית/נאורה/משווה). למשל כאשר בג"צ החליט לאחרונה לקיים דיון בעתירה נגד העלאת מחירי הביטוח. זו החלטה שלגיטימי שאותה מערכת לא נבחרת תקבע לגבי סיבסוד ביטוח של ציבור אחד ע"י ציבור אחר (בלי קשר להחלטה הסופית, עצם הדיון מראה שבג"צ רואה בכך נושא המונח לפתחו ולא לפתח המחוקק, שהסמיך את המפקח על הביטוח). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוק מגדיר קווים שפתוחים לפרשנות והיא נעשית ע"י ביהמ"ש. מערכת התקדימים יוצרת חקיקה משנית. דוגמאות נפוצות: מה פירוש החובה "לנהוג בתום לב" בדיני חוזים? האם המבחן הוא אובייקטיבי? סובייקטיבי? משולב? מה פירוש "אדם סביר" או "מהלכם הרגיל של הדברים" (דוגמאות מלשון החוק)?. מהו "שוויון" שמובטח בבחירות לכנסת? וכולי. אני לא משפטן וההבנה שלי בנושאי משפט זעומה, אבל הדוגמאות מצויות בכל חוק שתעיין בו ובפסיקות הנלוות אליו. כתבתי את המשפט "יישום תבוני של רעיון השוויון האזרחי" בהקשר של מנהל תקין. אבל הדוגמא שהבאת גם מעניינת, כי לי זה לא ברור היכן יש כאן סיבסוד. הסיבה שאופנוענים נפגעים בתאונות היא כלל הרכבים על הכביש. אז מדוע שעלות הביטוח לא תתחלק בין כלל הרכבים במידה שווה? כל מי שבמשחק צריך לשים את דמי הכניסה כי כולם משתתפים במשחק. זה נראה לי לא פחות סביר מהטענה של "סבסוד". אני לא יודע אם ביהמ"ש ימצא לנכון להתערב, אבל אני בהחלט רואה כאן סוגיה של הוגנות שיכולה להיות נתונה לביקורת שיפוטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שאני לא רואה בעיה כאשר המחוקק השאיר מקום לפרשנות (והדבר מסתדר גם עם ראשית הדיון, כאשר איש מקצוע מקבל סמכות מהכנסת ואינו צריך להיות נבחר), אלא כאשר שופטים חורגים מהסמכות המוקנית להם בחוק (ולצערי הדבר נפוץ בכל הרמות). כבר היום אופנוענים משלמים 25% מהנזק, הביטוח שלהם מסובסד גם לאחר שלוקחים בחשבון את האחריות של רכבים לשיעור הפציעות המוגדל בקרבם. עכשיו אני לא לוקח צד בשאלה האם ההחלטה היא נכונה, אני רק אומר שיש כאן (לשני הכיוונים) קביעת מדיניות. החלטה של בית המשפט לא נוגעת להוגנות בסיסית או עקרונות אוניברסליים, אלא מהווה השרשה של אידיאולוגיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין הוא שתמיד, או כמעט תמיד, החוק משאיר את הפרשנות לביהמ''ש. חוקים בישראל מנוסחים כנורמות כלליות, בצורה פורמאלית. השאלה כיצד להבין את החוק והשאלה של תחומי החלות של החוק הן שאלות שנשארות לביהמ''ש. אני באמת לא מרגיש נוח להיכנס לדיון בנושא שאני לא מבין בו, אבל אני חושב שחריגה מסמכות היא נדירה (החוק בישראל מורה לשופט כיצד לפסוק בהתקיים לקונה משפטית, ולא מורה לו שלא לפסוק. החוק בישראל גם מורה שכשהשאלה אינה של לקונה משפטית אלא של ''צדק'' על בג''צ להתערב). אני מניח שביהמ''ש לא ירצה להתערב בשאלה שהיא לא של הוגנות בסיסית או עקרונות אוניברסאליים. הוא יכול להתערב בדרך שבה התקבלה ההחלטה וכו'. אבל לא ראיתי את העתירה ואני לא יודע מה הטיעונים. כמובן יכול להיות שאתה צודק כאן וביהמ''ש לא היה צריך לדון בעתירה. אני פשוט לא מכיר מספיק את החומר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא רק בישראל החוקים מנוסחים בדרך הזאת. החיים הרבה יותר מורכבים ממישפט שמנסחים בבית המחוקקים וניסוח הדוק מדי יביא לאבסורדים. ב. בקשר לביטוח: כמו בתחומים רבים, יש כאן מה שמכנים הכלכלנים כשל שוק לכן התערבות ממשלתית או בהיעדרה-משפטית, די הגיונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תתפלא, אני יודע שהחיים מורכבים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |