בתשובה ליובל רבינוביץ, 16/01/02 21:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מדכא יצר או מדכא חיים? הכתבה הזכירה לי את התפוז המכאני באופן מרגיז. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע? אלכס ב"תפוז המיכני" הוא בן 15, ומבצע מעשי אונס בנשים בגילאים שונים. אינני זוכר קטע פדופילי בספר (או בסרט). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בגלל הפדופיליה כמובן, אלא בגלל הטיפול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך הטיפול מזכיר לך את תפוז מכני? הרי בתפוז, נוצרה אצל אלכס התנייה מנטלית בין יצר מיני לבין כאב - כלומר, היצר המיני עדיין קיים, אבל הוא הופך לדבר מכאיב, כלומר עונש פרפטואלי. הטיפול שמציג לנגנטל הוא בדיוק כמו תרופות הרגעה לחולי נפש - זה גורם ליצר להעלם לחלוטין. כמובן שיש מקום לשאול האם התרופות משפיעות מעבר לדיכוי היצר הזה (כמו שסירוס כלבים, ואני מניח שגם בני אדם, גורם לדכדוך ואף דכאון), ואז החוק הוא בעייתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פדופילים מקבלים כבר את הטיפול הזה. השאלה היחידה היא אם יש להבדיל בין עונשם של אלה המסכימים לקבל את הטיפול לבין אלה שאינם מסכימים לקבל אותו. הפדופיל מקבל את הטיפול לא רק כדי להימנע מהעונש. תחושת הפדופיל לאחר שהוא מבצע את האקט יכולה להיות תחושת השפלה גדולה מאד. הדימוי העצמי שלו הוא נמוך. יש פדופילים הנמצאים מחוץ לכתלי הכלא, ויש להם מאבק יומיומי בנטייתם הפדופילית (שהרי פדופיל הוא מי שנמשך לילדים, ולא רק מי שמבצע מעשים מיניים בילדים). הטיפול המוצע עוזר להם מאד. הרעיון המוצע יכול להיות בעייתי, משום שפדופילים יוכלו לטעון שהם נענשים בשל מחלה גופנית, שאין להם שליטה עליה. טיעון דומה קיים אצל מכורים למיניהם. עם זאת, דומני שניתן לטעון כנגדם כי המשיכה המינית לילדים היא אמנם מחלה, אולי אפילו גופנית, אך מימוש הנטיה הוא עבירה שאינה מחוייבת המציאות. הטיפול התרופתי מסייע להילחם ברצון לממש את הנטיה, אך ההימנעות הרצונית אפשרית גם בלעדיו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |