בתשובה לרגב שוייגר, 17/05/01 0:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ב''ה אני מבין את נסיון ההשוואה שלך, אך הוא שגוי מיסודו. המתנגדים להשמעת יצירותיו של ריצ'ארד ואגנר אולי יאמרו שהסיבה לכך היא היותו אנטישמי. אך זוהי איננה הסיבה העיקרית. זו הסיבה הנלווית. הסיבה העיקרית היא שהוא נתפס כסמל ואבן-דרך בעיני האנטישמים עצמם. הוא היה חבר לתנועה שרעיונותיה האנטישמיים הובילו תוך פחות ממאה שנים להקמת התנועה הנאצית. זו בדיוק הסיבה שהנאצים ראו בו סמל, בתור מלחין שביטא במשך חייו את התפיסה שלהם עצמם. ב''תזמורות'' שהקימו הנאצים במחנות ההשמדה, המנגינות שלשמען הלכו יהודים למשרפות היו לא אחרות מאשר יצירותיו של ואגנר. מיותר לומר גם, שאם הוא היה חי באותה תקופה הוא היה בהחלט גאה בכך. לעניות דעתי, אם הוא היה חי היום, אם הוא לא היה מכחיש-שואה אז הוא היה ודאי מתפאר בה. מיותר לציין את דעתי לגבי הנושא, בתור חובב מושבע של המוסיקה הקלאסית ובתור אחד שקרא רבות גם על ואגנר ועל תרומתו לתקופה הרומנטית. אני מעדיף את קורסקוב, שגם אם היה אנטישמי בדעותיו האישיות (מה שהגיוני שאכן היה), לא הביא את זה לידי ביטוי לא בחייו האישיים אולי, אבל מה שבטוח- לא ביצירותיו הקלאסיות. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |