בתשובה לערן בילינסקי, 28/05/00 13:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שמעתי בעבר על התאוריה הזו של בלבן, ואני חייב לציין שפרט לעובדה שמדובר פה במכרה זהב לתורות קונספירציה, קשה לי לראות איך אפשר להתייחס לזה ברצינות. ההנחה שאנשים לא יכולים לטעות (ולמה הם לא יכולים לטעות? כי אם הם היו יכולים לטעות, אי אפשר לחקור את מעשיהם. גאוני. אז בואו גם נגיד שעקרון אי הוודאות אינו קיים, כי ככה אי אפשר לחקור חלקיקים בודדים...) היא כל-כך אבסורדית שאני לא מבין איך אנשים מסכימים איתו. צריך להודות בעובדות - מדע המדינה זה לא מדע, בדיוק כמו שפסיכולוגיה היא לא מדע. אנשים עושים שגיאות, אנשים מוטעים ופועלים נגד האינטרסים שלהם, ואנשים אפילו, לפעמים, כושלים בהשגת המטרות שלהם. ההנחה שאתה מדבר עליה, שכל מעשה שנעשה על ידי פוליטיקאי אי פעם השיג, בעצם, את מטרתו, היא פשוט שגויה, צר לי. אומר זאת כך - קשה לי להאמין שהפוליטיקאים של רומא העתיקה התכוונו שהיא תכחד מעל האדמה. אוקיי? אז אנחנו מסכימים שמה שהם ניסו לעשות לא הצליח? שהם עשו טעויות? שהם פעלו נגד האינטרסים של עצמם? אז למה ה"הומו פוליטיקוס" שונה מכך? עוד שאלה - עד לא מזמן, טומי לפיד היה "הומו ג'ורנליקוס". האם אז הוא היה יכול לעשות טעויות ולפעול נגד האינטרסים על עצמו? איזה שינוי מהותי עבר עליו מהרגע שהוא הפך ל"הומו פוליטיקוס"? הבעיה עם התאוריה הזאת היא שהיא נבנית לאחור - קודם כל יש תוצאות, ואחר כך מניחים שהתוצאות הן מה שכיוון להן הפוליטיקאי, ומנסים לחשוב למה הוא עשה זאת. למשל, באותו אופן, מסתבר ברפול רצה להוציא עצמו מהפוליטיקה הישראלית, ולכן במשך שנים הוא התנהג כמו אדיוט, עד שסוף סוף הוציאו אותו מהכנסת. ומה עם יוסי שריד? על פי התורה שאתה דוגל בה, לא משנה מה יהיה - שלום, לא שלום, ש"ס, לא ש"ס - על כל תרחיש שיקרה, אתה תוכל להגיד שזה בדיוק מה ששריד רצה, ובגלל זה הוא עשה מה שעשה. צר לי, זה לא עובד כך. יש הרבה אנשים בעולם, עם הרבה אינטרסים, חלקם חכמים יותר חלקם פחות, חלקם יכשלו, חלקם יצליחו. הטענה שכלל הפוליטיקאים משיגים מה שהם רוצים היא אמירה אחת לפחות שהאומר אותה פועל נגד האינטרסים של עצמו, על ידי הפחתת ערכו והטלת יהבו על מי שלא תמיד (בלשון המעטה) ראוי לכך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי רוצה לעדן ולחדד כמה נקודות בתקווה שנוכל להגיע לעמק השווה. הנחת "אי הטעות" היא הנחה חיונית למחקר מדעי. מוצא חן, לא מוצא חן, זו הנחת היסוד של המחקר. אני יכול לנסות לשכנע אותך בדוגמאות, לנפנף ידיים ולעשות הרבה רוח אבל אם לא תסכים אז אין כלל בסיס לדיון. איני רואה הבדל רב בין האמונה שקיימים חוקים בטבע (שהם יציר דימיוננו בלבד) לבין ההנחה האנטי-אריסטוטלית שסובייקט מחקר לא טועה, אבל כאן אני נגרר לויכוח על הנחות יסוד. על "עקרון אי הוודאות" ענה ירדן ניר בפירוט במאמרו "בין מוסר להשכל חלק א"' דיון 216 לטעון שכל מעשה של כל פוליטיקאי השיג את מטרתו זה ודאי לא נכון ואיני טוען זאת. פוליטיקה קיימת כאשר יש קונפליקט. מישהו רוצה משהו אחד ומישהו אחר רוצה משהו אחר. תהא זו מדיניות חוץ או השאלה "מה לזרוע החורף?" כאשר יש קונפליקט, טבעי שקורה אחד מהשניים: או שצד אחד מנצח או שמגיעים לפשרה ולכן, במקרה של האימפריה הרומית, אני מאמין שהרומאים פשוט הפסידו. חוץ מזה, יש להבדיל בין נפוטיזם (שלטון העובר בירושה) שבו לא בהכרח הפוליטיקאים הטובים מגיעים לשילטון אלא יד המקרה והגנטיקה (עבור הסוציוביולוגים) היא שמביאה אנשים לשלטון. וסתם בשביל הנקודה, שמעתי על תיאוריה שהעופרת בצינורות המים של רומא היא שהובילה לפגיעות מוחיות קשות בתושבים וכשאתה באמת אידיוט... אשר לטיעון הבניה לאחור. ראשית, כל תיאוריה מדעית "נבנית לאחור" - ניסויים מראים על התנהגות מסויימת, ואז אותה התנהגות מנוסחת כחוק שנבחן ע"י ניסויים נוספים. נדמה לי שכבר הזכרנו את תומס קון מספיק פעמים באייל. גם אני פתוח לביקורת ובודק כל הזמן את ה"חוקים" או מסקנות שלי בהתאם למה שקורה ומאמת או פוסל תיאוריות שהעלתי ואני מודה שיש לי בעיה למשל עם החלטתו של בגין להפציץ את הכור "אוסיראק" בעירק (אע"פ שלאחרונה, אני קורא את ספרו של יאיר עברון "הדילמה הגרעינית של ישראל" ויש לי רעיון מדוע בגין פעל כפי שפעל). וחוץ מזה, עלינו להחריב את קרתגו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשאלת השאלה - האם המחקר הוא מעל האמת? הבעיה כאן נידונה בהרחבה כבר באייל: האם יש למדע הנחות אפריוריות שאינם מוכחות, ועל כן פוגעות באמינות תוצואת המחקר? ההנחה שאתה מציג, כאילו כל פעולה של פוליטיקאי נעשית בכוונה תחילה ובחוכמה מרובה, היא טענה אפריורית. אתה אומר שבלי זה אי אפשר לעשות מחקר מדעי? אז שלא יהיה מחקר מדעי. איך אמרת - מוצא חן, לא מוצא חן - המטרה שלנו היא להגיע לאמת, לא עצם החקירה. חוקי הטבע אינם "יצירי כפינו", אלא תולדה של תצפיות. אלו תצפיות ערכת כדי להחליט כי החלטותיהם של פוליטיקאים הן תמיד החכמות ביותר (אני אשמח לספק לך תצפיות נוגדות). בקביעת חוקי הטבע, ההנחה האפריורית היא שההתנהגות הינה קבועה, וכי התצפיות שלנו הן אמיתיות (כלומר - מה שאנחנו רואים הוא לא פרי דמיוננו). ההנחה האפריורית שלך ושל בלבן היא הרבה יותר פרועה, ולמעשה, ההנחה האפריורית היא ההוכחה של התאוריה... בנוגע לבניה לאחור - אחזור שוב לדוגמא של שריד. שריד מאיים כיום בעזיבת הממשלה בשל המשבר עם ש"ס. קיימים מספר תרחישים לגבי מה שיקרה בנושא זה בעתיד (מרצ תעזוב ותהליך השלום יקרוס, נגיד, או שש"ס תעזוב, או שמרצ תעזוב וש"ס תתמוך בהסכמי השלום, או ששתיהן ישארו בממשלה). הבעיה שלי עם התאוריה שלך, היא שכל אחת ואחת מהאופציות הללו תוסבר על ידה בדיעבד. כאשר תאוריה אחת מסבירה אפשרויות עתידיות מנוגדות באותן הסיבות בדיוק, משהו פה לא בסדר. זו לא תאוריה מדעית - זו טאוטולוגיה. עזוב קרתגו, בוא נלך לראות את הסוס החדש. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |